נראה שאבי למד בבי"ס
למסחר ובשלב כלשהו הגיע מסיבה כלשהי לעיר פרנקפורט. עוד נודע לי במעומעם שמוצאו
ממשפחה חילונית והוא פנה לדת - דבר שאין לו כל דמיון לתנועה העכשווית של
"חזרה בתשובה". כל כולו היה אדם מוסרי, צנוע והגון ופנייה לדת לא היתה
חזרה מדרך חטאים. במלחמת העולם הראשונה
שרת בצבא הגרמני בתפקידי שרות משום קוצר ראייה חמור.
בגמר המלחמה הצטרף לחוג לימוד
"מקור חיים", חוג של אנשי הקהילה החרדית בפרנקפורט, שכלל גם מעשי גמילות
חסדים. לפרנסתו עבד במסחר בהצלחה נכרת, כפי שהעידו הפרסים השונים שנשתמרו אצלנו,
כן היו תעודות על פרסים כספיים ניכרים, אך החסכונות נעלמו בתקופת ההיפראינפלציה של
תחילת שנת 1923 בגרמניה, ועל כך נשתמרה תעודה מהבנק ובה הודעה לקונית,
"…חשבונך התאזן בעקבות האינפלציה". בשלב כלשהו נהיה סוכן מכירות ראשי
להפצת מכונות כתיבה של חברת "מרץ" ואזורו השתרע למרחק מאות קילומטרים
דרומה לעירנו, מחוזות באדן-פפאלץ (פלטינה). באזורים אלה הוא ביקר במשך ימות השבוע
את סוכני המשנה שלו.
בסוף שנות העשרים או תחילת השלשים של מאה זו אפילו שכר מכונית
עם נהג לבצוע העבודה ותענוגנו הגדול ביותר היה בשובו הביתה בימי ששי כאשר ביקש
מהנהג להסיע אותנו הילדים לסיבוב בעיר.
זכורני שזה היה רכב קטן, הגלגלים היו עם
חישוקי פלדה דקים (סיחים בשפתנו כיום). הנהג חבש כובע מצחיה במהופך, כדי שלא יעוף
כי הרכב היה פתוח, וכמובן היו לו גם משקפי נהיגה. בכל ימות השבוע התקיים אבי מאוכל
צמחוני כדי לא להכשל במזון לא כשר. אחרי עליית הנאצים לשלטון ועם הרעת העסקים
וויתר על הלוקסוס של רכב שכור ונסע ברכבת המהירה שעזבה בשעה 7.10 בבוקר. אחרי
חקיקת חוקי הגזע בשנת 1935 ואי יכולתו להתאכסן כיהודי בבתי מלון, נסע מדי בוקר
וחזר בערב. זה היה יום עבודה שהשתרע על 14 שעות רצופות מחוץ לבית, ובנוסף היתה
עבודה מנהלית אחרי שובו. לפני הנסיעה בבוקר עוד הוקדש זמן לתפילת שחרית ולימודי
קודש שהחלו לפני השעה 6.00 בבוקר.
חוקי הגזע גם גרמו לפיטוריו מתפקידו כסוכן ראשי,
ומאז פרנס את המשפחה הגדולה בקושי על ידי עבודה עבור מי שבעבר היו סוכני המשנה
שלו. כן עסק במסחר במכונות כתיבה משומשות. המצב הכלכלי נהיה דחוק ביותר. קשה להבין
ולתאר זאת, אך ימי השבת היוו הצלה כאשר שכח לחלוטין מדאגות ימות החול. כך גם נאמר
במדרש: "יותר מאשר בני ישראל שמרו על השבת, השבת שמרה עליהם." בימי השבת
אבא הרגיש כמלך ושום דאגת פרנסה לא העיבה על ההרגשה העילאית. היום היה מלא תוכן.
סעודות השבת וזמירות, במיוחד בערבי שבת הארוכים בימות החורף. תפילות בבית הכנסת.
ביקורי קרובים וידידים. חוג לימוד ציבורי, ואחרי הצהרים חוג לימוד פרטי בביתנו
אליו באו שלשה ממורי בית הספר שלי, דבר שתרם לי מנת יוקרה בין חברי לכתה.
כפי שכבר תואר לעיל, אבי עבד שעות עבודה מפרכות, ואם עד לסילוקו ממשרתו הייתה
הפרנסה מצויה בכבוד, הרי לאחר מכן התפרנסנו בדוחק. אינני יודע איך הצליח לפרנס
אותנו, משפחה בת שמונה נפשות. לאחר פרעות נובמבר 1938 סביר להניח שמשפחתנו נזקקה
לתמיכת סעד כלשהי מהקהילה היהודית. ממסמכים שמצאתי בארכיון בגרמניה בשנת 1992 גם
הסתבר שאחרי עלייתנו ארצה בשנת 1 939, במועד כלשהו שאבא עבר אירוע מוחי ולא היה
מסוגל לעבודה כלשהי. באמצע שנת 1942 הוא שולח מזרחה, היעד לא נרשם ברשימות שנמצאו
לאחר המלחמה, ויתכן שהוא נפטר עוד בדרך. הי"ד.
** אם ברצונכם לקבל את עדכוני הבלוג של סבא משה, אתם יכולים להכניס את המייל שלכם בתיבה מימין ותקבלו את הבלוג ישירות למייל.
