לפני כעשר שנים כתב סבא משה את זכרונותיו לילדיו ולנכדיו. בשביל להנציח את זכרו אנו מביאים לפניכם את סיפור חייו המרגש. יהי זכרו ברוך
כך זה היה אצלנו
ביום שני, 8 לספטמבר
1986 צפיתי בהקרנת החלק הראשון של הסרט "שואה" של קלוד לנצמן. ההקרנה
היתה בסינמטק שעל הכרמל וכמובן היה מעניין לראות מי הצופים ומה הרכב גילם של
האנשים אשר באו לראות סרט מיוחד במינו זה. בלט לעין רצף קבוצת הגילאים - מ 50 שנה
ומעלה עד לזיקנה, ובני נוער וצעירים בתיקרת גיל של תחילת שנות ה - 20. ובכן, קבוצה
שלמה בלטה בהעדרותה, ואלה היו גילאי 23 (בערך) עד גיל 50 שנה. מי אלה?
בני 40 - 50 שנה
נולדו לקראת, או תוך כדי מלחמת העולם, ואלה החיים בינינו, בני משפחותיהם הישירים
לא נספו, כי אחרת הם עצמם לא היו יכולים להיות כאן. ילידי 1936 היו בני שלוש שנים
בפרוץ המלחמה, נולדו בארץ או הגיעו הנה עם הוריהם. גילאי 20 - 40 שנה יכולים להיות
דור שני של ניצולי שואה, והוריהם אולי לא מצאו דרך לדבר על העבר. היותר צעירים,
הנוער, בני התשחורת לא הושפעו מאוירת זכרון השואה בבית הוריהם, הם צמאים לדעת,
ולכן באו להקרנת הסרט. אולי זה הסבר או הסבר חלקי.
אני אישית לא חוויתי
את השואה בעת המלחמה, אך הורים, אחות, דודות ודודים ובני ובנות דוד לא זכו לשרוד.
הקדמה לשואה היתה בגרמניה ושם שהיתי עד לעלייתי ארצה בשנת 1939 יחד עם אחי יהודה
ז"ל. עד כה לא מצאתי דרך, ואולי לא הרהבתי לספר את קורות המשפחה. הסיבה
המדוייקת לא ברורה לי, ואולי זו גם כעין תחושת אשמה שאני זכיתי והם לא…
חשוב שאתם הבנים
ומשפחותיכם תדעו מי קדם לנו ואם לא שוחחנו על כך, אשתדל לפחות להעלות על הכתב דמויות
אלה אשר אינן אתנו ולא זכו להכיר אתכם. אישיותם לכבוד לנו וללא ספק הטביעו את
חותמם על יישותי, ודרכי גם עליכם.
אבי ארתור הירשברג
אשר שמו העברי היה אשר, נולד בשנת 1884 בשלזיה שבמזרח גרמניה, אזור אשר השתייך
לעתים לפרוסיה ולעתים לפולין, התרבות שם היתה גרמנית. אמי, מלי לבית פלאוט נולדה
בשנת 1890 בעיירה בשם בורגפרפך Burgpreppach שבבואריה והיה לה ייחוס של משפחה יהודיה ותיקה ומוכרת במקום.
ההורים הגיעו לפרנקפורט, שם הכירו ונישאו.
את הורי אבי לא
הכרתי. שם סבי היה יוליוס (יהודה), לעת זיקנה התגורר אתנו והוא נפטר בשנת 1924.
הסבתא נקראה אוגוסטה, ושם זה ניתן לאחותי שבארצות הברית, ובקיצור גוסטל. אין לי
מושג במה עסקו סבים אלה. נולדו להם ששה ילדים. אבי, אשר נספה בשואה. היינריך, נפטר
בהיותו ילד. ווילי, אשר הכרתם כ"דוד וילי" התגורר בפרנקפורט. בשנת 1936
היגר לקולומביה ושם הצליח מאד בעסקיו. הוא הספיק לבקר אותנו כאן בישראל ובפעם
השנייה נפגשנו אתו בשהותנו בתפקיד בגרמניה, והוא בא לשם לצרכי נופש. דוד וילי נפטר
בשיבה טובה. עד היום יש לי קשר מכתבים עם בנו היינץ. אח נוסף, מקס, היה גר בעיר
פולדה כ 100 ק"מ מפרנקפורט, שם היה בעל חנות. הוא, אשתו רוזה לבית פלדהיים
ושתי בנותיהם אליס ו-סלמה ניספו בשואה. שתי אחיות אבי, רווקות בשם אנה ו-ביאנקה,
התגוררו אף הן בפרנקפורט והרבינו לבקר אותן. הן התפרנסו בקושי, ונראה לי שאחיותי,
אחי ואני וכן ילדי דוד וילי ששמם היינץ ו-גוסי היו שמחתן העיקרית בחייהן. הן ניספו
בשואה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה