לקראת חג הסכות הקמנו את
סוכתנו בחצר הבית, זאת אומרת נגר ופועל הקימו אותה כי זה היה מבנה כבד ומיוחד אותו
ירשנו מדוד של אמא. סוכה זו היתה ענקית. היתה לה רצפת עץ, ארבעה קירות אשר בשניים
מהם היו חלונות ובקדמי היתה דלת. מעל למבנה הונחה שבכת עץ שעליה שמנו את הסכך שהיה
ניתן לקנות בחבילות של ענפי עץ אשוח אשר אינם מתייבשים במהרה. מעל לכל זה היה גג
משופע שניתן לפתחו ולסגור אותו. בחו"ל ירד מדי פעם בפעם גשם ואז נאלצו לסגור
את הגג כדי לא לקלקל את הריהוט שבסוכה ואת הקישוטים שאנו הילדים הכנו. בכל הסוכות
שבעיר, וכאלה היו רבות, נפתח ונסגר הגג מבחוץ על ידי מערכת חבלים שעברה מעל לגלגל
על עמוד שהיה לפחות בגובה הקצה העליון של הגג. אצלנו לעומת זאת, היתה מערכת מכנית
פנימית אשר אפשרה לפתוח ולסגור את הגג
הכבד מבפנים. לקראת החג הכנו, אנו הילדים את הקישוטים שהיו באמת מרהיבים. מנייר
צבעוני גזרנו פסים מהם עשינו חוליות שחוברו לשרשראות. מנייר כזה גם יצרנו סלסלות
ובפנים שמנו ערמוני קישוט כדי שימשכו את נייר הסלסלה למטה. מגן דוד מעץ צופה כל
שנה מחדש בנייר צבעוני, ונתלה לתקרה כאשר באמצע היתה נורת חשמל, כבל חשמל הוביל את
הזרם מדירתנו לתוך הסוכה. כמובן תלינו גם ציורים מעשי ידינו. סוכה זו היתה באמת מפוארת, ובשנים 1937 ו - 1938 סעדו אצלנו גברים נוספים אשר כבר לא
יכלו להקים סוכות בבתיהם, אם בגלל חשש מהשכנים ואם בגלל הכנותיהם להגירה. בשנת
1938 כאשר התרחשו הפרעות ונאלצנו לעבור דירה, מכרנו סוכה זו בסכום פעוט והיא היתה
צריכה לשמש את הקונה כבית קיץ.
חג הסוכות נחוג
בחו"ל שמונה ימים ולזה נתווסף שמחת תורה כיום תשיעי.
חג שמחת התורה כאירוע
מהנה וייחודי כפי שהיה אצלנו בבית הכנסת הגדול של הקהילה החרדית קשה לתאר.
התפילה בערב החג
החלה בחגיגיות רבה. הגברים חבשו רובם ככולם כובע צילינדר. אנו הילדים, הורשינו
להסתובב חופשי בין המעברים, דבר שבשום אופן לא היה יתכן בימים אחרים בעת עריכת
התפילה. תוך כדי הריצות עצרנו ליד המתפללים, ואלה נתנו לנו ממתקים. למחרת החג,
בבית הספר התפארנו כולנו בכמויות הממתקים שקיבלנו.
נערכו שבע הקפות עם
כל ספרי התורה. ההקפות החלו ליד ארון הקודש, עברו במעברים עד מאחורי הבמה שהיתה
באמצע האולם וחזרה במעבר השני עד לארון הקודש. שם התחלפו נושאי ספרי התורה. הרב
והחזן השתתפו בכל שבע ההקפות, וכדי לא להכביד על אנשים מבוגרים אלה, ניתנו להם
ספרי תורה קטנים ולא כבדים. ההקפה הראשונה היתה חגיגית במיוחד, ובה כובדו חשובי
ונכבדי הקהילה, אשר כולם לבשו פרק וענבו עניבות פרפר. החזן החל לשיר "אנא ה'
הושיעה נא" וכו' ובכמה מקטעי החזנות היה נהוג לרקוד. יהודי מזרח אירופה נהגו
לקפץ ולהסתובב, ואילו יהודי גרמניה, הייקים המאופקים, לכל היותר עשו רבע פנייה עם
הגוף העליון וכך הטו את ספרי התורה פעם ימינה ופעם שמאלה, וגם התחייכו מעט. אנו
הילדים עמדנו לאורך המעברים וכמובן נישקנו כל ספר תורה בעברו על ידנו. אחר כך שוב
הסתובבנו בין המתפללים, כדי למלא את הכיסים. את תוצאות השלל שפכנו לתוך תיבת
הטליתות וספרי התפילה אשר היו בנויות בעמודי התפילה. תיבות אלה יכלו להכיל כמות
ניכרת למדי ואפילו כך הן התמלאו. את הממתקים הבאנו הביתה ובמשמעת הטבעית שהיתה
נהוגה לא זללנו כמויות בבת אחת, וכך נשמרנו מתוצאות כגון כאבי בטן. כמו כן התחלקנו
בכל עם האח והאחיות. האחיות הרי ביקרו בבית הכנסת בעזרת הנשים, שם היה מספר
המקומות קטן מאשר באולם הגברים וכך גם שלל הממתקים לא היה רב כל כך.
במוצאי החג נהג אבי
לפעמים לקחת אותי לבית מדרש ברובע המגורים של יהודי מזרח אירופה, ושם היתה שמחה
ללא קץ. האנשים רקדו ושרו, ומדי פעם לגמו משקה חריף. ביטויי השמחה שם לא היו מאופקים וללא מעצורי
"הנימוסים" הנהוגה אצל הייקים.
שמחת תורה כחג יהודי
עם ביטויו היפים והשמחים התקיים בגרמניה בפעם האחרונה בשנת 1938. ימים ספורים לאחר
מכן, בסוף חודש אוקטובר, היה גירוש יהודי פולין אל מעבר הגבול הפולני, והרבה
מקומות בספסלי הלימוד בבתי הספר היהודים התרוקנו. שם היו יושבים תלמידים אשר כעת
גורשו עם הוריהם, אפילו שהם עצמם נולדו בגרמניה ולא ידעו אפילו לא מילה אחת
בפולנית. פחות משבועיים לאחר מכן היו פרעות נובמבר 1938, הידועות גם בשם "ליל
הבדולח", ויהדות גרמניה כגוף יפה וגאה חדלה מלהתקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה