באחד הימים הבטיח הסמל האחראי על האגף אחרי צהרים של כיף
ותרבות. עלינו על גג בית הסהר, תחילה נגשנו למעקה כדי להשקיף למטה ולראות בחורות
ולו גם במבט ציפור בלבד. זה היה הכיף הראשון. לאחר מכן חולקנו לשתי קבוצות לצורך
תחרות בשאלות ותשובות, ומתן נקוד עבור התשובות הנכונות. התבקש מתנדב ראשון לשאול
שאלה, ומי הצביע - אם לא "חסר הדבור". לא ידענו אפילו שהוא דובר אנגלית
סבירה, והנה בחור זה פותח את פיו ושואל באנגלית נהדרת ומהוקצעת, במלים מובחרות
והגויות היטב:
-האפשר לקיים מגע
מיני עם בחורה צחה (טהורה) והיא תשאר צחה? ובאנגלית:
Is it possible to
have sexual intercourse with an immaculate girl and she'll remain immaculate?
רוב האנגלים לא הבינו כלל את המלים, הסמל האחראי התגרד ארוכות
ובסוף מצא את הפתרון, פתח פיו וצעק: "בסדר, עכשיו אתרגם לאנגלית רגילה. אתה
מתכוון להגיד האם אפשר לקחת בתולה, ל… בתולה והיא תשאר בתולה?" - התפתח
ויכוח.
זה היה מהווי בית
הסהר.
תוך כדי תקופת המאסר
חל חג הפסח, ופלוגתנו קבלה אישור לשחרר אותנו לליל הסדר וליום המחרת. בילינו את
הסדר עם יתר אנשי הפלוגה והיה נחמד, אבל עד היום אני תוהה אם לא היה עדיף לא
להיענות להזמנה, כתגובה לעלבון שהעליב ה מ.פ. על ידי גזר דינו והדרך בה נהג כאשר
התמהמהו להעבירני למאסר.
לקראת שובנו לבית
הסהר בקשנו להכין מלאי סיגריות, טבק ונייר סיגריות בסליקים (מקומות סתר) ולהבריחם
לכלא, ובזכות סחורה זו נהיה ללא ספק מלכי האסירים. ציודנו האישי כלל מעיל חורף עבה
ואת קפליו בצוארון ובשוליו פרמנו והכנסנו בהם סיגריות ונייר סיגריות, אני הצלחתי
להסתיר 15 "מקלות לבנים". את החשבון עשינו ללא סגל בית הסהר, כי בשובנו
נבדקנו מחדש, ובקפדנות, כנראה חכמים כמונו כבר היו לפנינו.
הסיגריות נמצאו אצל
הראשון ואצל השני, אלה זומנו למפקד הכלא, ננזפו והוזהרו. והנה הגיע תורי ודי
שקשקתי. משום מה היה לי כנראה פרצוף תמים, הבודק הפליט לעברי: "אני מקווה
שאתה, פרצוף מלובן, לא מבריח הנה סיגריות". כמובן לא נדבתי לו את האמת
והשבתי: "לא סטאף". (סטאף - כינוי שנדרשנו להוסיף בפניתנו לאנשי
הסגל) הוא לא בדק ואני הבאתי אוצר זה לתא.
קשה לתאר את תדהמת ושמחתם ללא גבול של האסירים. בחרדת קודש הציתו סיגריה אמיתית,
העבירו לי למציצה ראשונה ולפי התור קבל כל אחד שתי מציצות. אחר כך כיבו אותה לשם
שימושים נוספים. כעבור זמן מה חזר המחזה על עצמו, וחמש עשרה הסיגריות עבור עשרה
אנשים הספיקו זמן ניכר. הכרת תודתם של האנגלים לא ידעה גבול. הם סידרו לי את
השמיכות למסדר בוקר ואף הביאו לי את האוכל לתא, עד שהבהרתי להם כי עדיף לי לאכול
עם כולם בחדר האוכל ולא להשאר בודד. תקופת המאסר עברה חיש מהר, מה עוד שהורד שליש
עבור התנהגות טובה.
לקשרי עם מוסד הכלא
היה סיום נחמד. לאחר מספר שבועות היה אירוע פרשת "לה ספציה", כאשר עולים
בלתי לגליים עלו על שתי אניות בנמל בעיירת לה ספציה ולאחר שביתות ותהודה בקהל
הורשו להפליג ארצה. עולים אלה, שרידי השואה, קובצו והובאו לנמל ממרחקים בסיוע
חיילים ארצישראלים שהעבירום במשאיות צבאיות. המשטרה הצבאית עלתה על עקבותיהם של
החיילים אך לא הצליחה לתפוס אותם בשעת מעשה. בבקורת בתחנות הדלק הצבאיות השיגו
חתימות כמה ממפקדי השיירות הצבאיות האלה
שמשאיותיהם תודלקו שם, ובין היתר עלו גם על עקבות סמל ישראל לברטוב - לעתיד, בשנות
השבעים והשמונים נהיה מנהל מספנות ישראל. לברטוב הושם במעצר בבית הסהר פורטיצ'י,
אכסנייתי משכבר הימים, לקראת העמדתו לדין. כנראה זכה ליחס מיוחד בעקבות פנית ראשי
הישוב והסוכנות היהודית. בפלוגתנו נארזה חבילת ספרים עבורו ומפקד בית הסהר אישר
להעבירם אליו.
לאור היכרותי את
המקום הצעתי את עצמי כשליח והתפקיד הוטל עלי. קבלתי את תרמיל הצד עם הספרים ובנוסף
קניתי קופסה של חמישים סיגריות "פליירס" תוך תקוה שאולי אוכל להעבירם
אליו, וקדימה לדרך.
בשער בית הסהר
הזדהיתי כדרוש והתייחסו אלי יפה וללא חשד וללא חיפושים. הורשיתי להכנס עם מכוניתי
לתוך חצר המתקן. את התרמיל נדרשתי למסור למפקד הכלא במשרדו וכמובן לא יכולתי
להכניס את הסיגריות. חזרתי למכונית. בחצר הסתובבו אותה עת אסירים, ביניהם זיהיתי
את הסמל הסקוטי. קראתי לו ובאמתלה שיעזור לי ויושיט יד לסידור כלשהו ברצפת התא,
העברתי לו שם את הקופסה שהוא הסתיר מיד תחת בגדיו. אין ספק שבזכות אוצר זה נהיה
שליט מוחלט על האסירים. אינני יודע מה שמו, אך בטוח שלו נפגשנו באזרחות אי שם
בסקוטלנד, הייתי זוכה מצדו לארוח אח"מי. יש להניח שעם תושייתו הוא הגיע רחוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה