לאחר נסיעה קצרה עברנו את הגבול לאיטליה וכעבור זמן לא רב
הגענו ליעדנו הסופי, לטרייסטה שמשם נפליג באניה ארצה.
ההפלגה תהיה למחרת היום, ובלילה איכסנו אותנו ב"בית
העולים", בית שנשכר לצרכי העולים ארצה. בלינת לילה באותו בית עולים נעקצנו
כולנו על ידי המון פשפשים, מין חרק אדום כהה אשר שוכן במיטות, היום כבר לא מוכר
כאן בישראל. למחרת התגרדנו כולנו אבל כל אי הנוחיות נשכחה כאשר נגשנו לנמל
והתפעמנו ממראה הים הגדול, לרובנו זו הפעם הראשונה שראינו ים. במקומות מגורינו
הקודמים היו נהרות, לעתים נהרות גדולים ובהם שטו גם ספינות משא ואניות טיולים, אבל
טרם ראינו אניות נוסעים גדולה המפליגה בים. כזאת היתה האניה "גליל" – GALILEA. לקראת הצהרים
עלינו על סיפונה ולקראת ערב הפלגנו. זה היה ביום רביעי ה- 19 לאפריל 1939 ועגנו
בחיפה ביום שני ה- 24 בו. באניה נהנינו מכל טוב, ממזון רב ובשר שכמעט שכחנו את
טעמו. כן הוגשו תפוזים אשר גדולים כמוהם טרם ראינו, ואנו כמובן בחרנו את הגדולים
שבהם, אלה שקליפתם עבה ונחשבים כאן כסחורה נחותה. לקראת תום המסע עגנו בנמל
תל-אביב. נמל זה נבנה בשנת 1936, כאשר לרגל המאורעות הערבים לא איפשרו עגינת אניות
עם יהודים בנמל יפו. בנמל תל אביב האניות לא יכלו לעגון ליד החוף, אלא מזח נבנה
מהחוף אל תוך היום עד לעומק שאיפשר עגינת אניות גדולות, ופועלים יהודים העמיסו
ופרקו דרך מזח זה. במשך עגינתנו הביאו פועלים ארגזי תפוזים והטעינו אותם במחסני
האניה. אדון מרקס הכיר אחדים מפועלים אלה עוד מחו"ל. מתל אביב הפלגנו לחיפה
ומראה הכרמל הפעים אותנו. לאחר העגינה לא ניתן לנו לרדת לחוף, אלא הורידו אותנו
לאולם בבטן האניה אשר שם שלטונות ההגירה האנגלים בדקו את דרכונינו ואת רשיונות
העליה, כמו כן קיבלנו זריקות חיסון. סוף סוף ירדנו לחוף.
כעבור יותר מיובל
שנים, כאשר נברתי במסמכי הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, נתקלתי במכתב של המשרד
הארצישראלי בברלין אל הסוכנות היהודית בירושלים, ובו רשימת עולים אשר הפליגו מנמל
טרייסט ביום 19 לאפריל אל ארץ ישראל.
ברשימה זו הופיע גם שם אחי ושמי והציון שעבורנו שולם מס נמל בסך חצי לירה כ.א. וכן
דמי חיסון רפואי בסכום דומה. העתק המסמך שמור אתי עד היום.
מעבר לשערי הנמל המתינו
מאות אנשים מקרובי וידידי העולים החדשים, בין הממתינים היתה גם הני ויקסלבאום,
אחותו הצעירה של דוד זיג. אותנו דחסו לאוטובוס אשר חלונותיו היו מסורגים. למעשה
לחלונות כל האוטובוסים היו סורגים בצורת גדר מגן כדי לבלום התקפות אבנים ואולי אף
רימונים מצד הערבים שהיו עדיין מתפרעים, היו אלה פרעות 1936 - 1939. מהנמל הסיעו
אותנו תחילה לבית העולים בבת גלים. שם נפגשנו עם הני. משם הסיעו אותנו ליעדנו הסופי
בכפר הנוער הדתי, על יד כפר חסידים ומול קבוץ יגור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה