אנחנו ישנו 50 איש בצריף, אשר לפני המלחמה שימש מגורים לשתי
משפחות קצינים בשרות קבע. כפועל יוצא היו שני חדרי אמבטיה אשר בכל אחד מהם היו
כיור, אמבטיה ואסלת נוחיות. בחדר כזה נאלצו להתרחץ ולהתגלח בממוצע 25 איש בדקות
ספורות שבין ההשכמה להתעמלות הבוקר. הדוחק היה רב, הסתדרנו איכשהו, אבל שיא
היעילות הוכיח האמריקני שלנו, אשר הרחצה לא ענינה אותו במיוחד. חמד זה של בחור ישב
על האסלה לעשיית צרכיו ובהזדמנות חגיגית זו גם אכל ענבים. היה גם טיפוס שהשתייך
לדגי הרקק של העולם התחתון. בחור לא מסוכן, אבל ידענו שאין להשאיר כסף, דברי ערך
או סיגריות חשופים לסקרנותו. איש סולל
בונה, נעים הליכות ובעל יידע סביר באנגלית, קבל דרגת טר"ש (זמני). טירון אחר,
שמן מאד, בן למשפחת תעשיינים ידועה ועשירה זכה לפריבילגיות, וכנראה שסמל המחלקה
האנגלי לא יצא מקופח בשל כך. מסכן מכולם היה עולה חדש מאוסטריה, בחור טמיר, אשר לא
ידע לא עברית ולא אנגלית והביע את מעט הגיגיו בגרמנית . איש זה פחד נורא מתרגילי
אומץ באמון הגופני, ואף הצליח להרגיז את המדריך האוסטרלי עד כדי כך, שזה צרח עליו
"…אתה, 1,80 מטר של חרא" ובאנגלית צחה: You six feet shit..
זה היה, אם כן חלק מהרכב הטירונים. ומה עם הסגל? אלה היה כולם
אנגלים או ממדינות הדומיניון הבריטי. סמל המחלקה היה סרג'נט הפר, סגנו היה
טר"ש גרימבלבי. הראשון היה זה כעשרים שנה איש קבע וגאה בדרגתו, ואילו
גרימבלבי קטן הקומה, עליו רכלו שהוא בנו הבלתי חוקי של רס"ר המחנה. בנפוליאון
קטן זה היה אסור לפגוע והיה צריך לפנות אליו בתואר "קורפורל"
(רב"ט). אבוי למישהו אשר לשאלה השיב בסתם "כן" או "לא".
אזי התפרץ גרימבלבי, הצביע על סרט השרוול הבודד כסמל לדרגתו ושאל אם זה בא לו
מהמכבסה? הרמז הובן והפונה אליו השיב: "כן קורפורל" או "לא
קורפורל".
סרג'נט הפר היה יותר מתוחכם, ואנשי המחלקה שקדמו לנו בטירונות
אצלו, הזהירו מתסמונת "המגהץ". בבסיסי הטירונות של הצבא הבריטי, המכנסים
והחולצה היו חייבים להיות מגוהצים, ובמיוחד הכפל במכנסים היה חייב להיות חד כסכין.
בימים ההם טרם היה בד סינטטי, הכל היה או כותנה או צמר טהורים שהתקמטו מאד בכל
כביסה. אנחנו השתדלנו לקפל יפה את הפריטים
מתחת למזרן הקש וכובד גופנו מעל למזרן היה אמור איכשהו ליצור קפלים במקומות
הדרושים ולהחליק במעט את הקמטים. סמל הפר אסף אותנו בתחילת הטירונות ודרש בכל תוקף
הופעה במדים מגוהצים. כדי להקל עלינו הוא הציע למכור לנו מגהץ במחיר עלות עצמית של
חמש לירות. זה היה המון כסף, אבל 50 אנשי המחלקה יכלו לנדב 10 גרוש כל אחד (10 גרוש
היה שוה שכר יומי שלנו בטירונות, או תמורה ל 20 עוגות בקנטינה). וכך המגהץ עבר
לרשותנו - מאותו רגע הסמל כבר לא התעניין בחדות הכפל. התסריט נמשך כפי שסופר לנו
על ידי קודמינו. לקראת סיום הטירונות, יומיים לפני מסדר הסיום, בא הפר ובקש
"לשאול" את המגהץ כדי להתכונן
כראוי למסדר הסיום. הוא כמובן "שכח" להחזירו ואנו לא דרשנו לקבלו
חזרה. אחרי מסדר הסיום הלכנו לטירונים החדשים שהחליפו אותנו וסיפרנו להם מה צפוי
בענין מגהץ. בכל אופן, אי ההקפדה על קפל חד היה שווה עשרה גרוש לכל אחד.
אותו סמל בצבא הוד
מלכותו היתה לו חברה בראשון לציון, מרחק כשעה ורבע הליכה ממגרש המסדרים שלנו
בסרפנד - צריפין. איך ניתן להרשים אותה? בכל יום שני בשבוע נערך תרגיל מסכות גז.
היינו חייבים לעבור תס"ח (תרגילי סדר חמושים) עם מסכת גז על הפנים בחודש יולי
הלוהט, וחיש מהר התמלאה המסכה מי זעה שנגרו מפנינו. בתס"ח נשאנו רובים
קנדיים, אלה כלים די כבדים וככה, עם רובה על הכתף הצעיד אותנו ידידנו הסמל לעבר
ראשון לציון, העמידנו בסך לפני בית ידידתו, וכאשר זו נפנפה לו לשלום, הוצעדנו
חזרה. אני תמה אם זה הספיק להרשים אותה די כדי להיהפך לגברת הפר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה