עברו שלושים ואחת שנה
ואני כבר הייתי בן חמישים.
זמן לא רב לפני כן נחטף מטוס אל-על לאלג'יריה ובאוקטובר 1972
נרצחו אחד עשרה ספורטאים ישראלים במינכן, שם השתתפו באולימפיאדה. הטרור האנטי
ישראלי גבר. משלחות ישראליות למיניהן המשיכו לנסוע לחו"ל, אם בשליחויות
דיפלומטיות, אם מטעם הסוכנות היהודית, או סתם משלחות של קבוצות שונות. את אלה היה
צריך לאבטח, הן אבטחה פיזית ממש, והן על ידי קשרים עם המשטרות בחו"ל.
בשנת 1973 נסע
האנסמבל הקמרי למופע קונצרטים של 30 יום לאירופה, בעיקר לגרמניה. מה לעשות -
ובעוונותי אני שולט בשפה הגרמנית, כך הוטל עלי לאבטח קבוצה זו בת כ - 45 נגנים
ומלווים וכן לדאוג לאבטחה משטרתית במקומות הופעתם.
נושא אבטחת הקבוצות
היה אז חדש יחסית וטרם נתגבשו תורות קבועות. ראשית חכמה, היה צריך ללמד אותנו
שימוש טוב באקדחים, איך להגיב לירי, להסתער על המתנקש, תוך כדי ריצה לירות ובמקרה
הצורך להחליף מחסניות, וכו' וכו'.
באחד מימי האימונים
הסופיים יצאנו למטווח ליד טירת הכרמל. הפעם היתה משימה מורכבת, היינו צריכים
להסתער על דמות המחבל שיוצג על ידי בובת קרטון. תוך כדי ריצת זיגזג, כדי לא לשמש
מטרה ברורה, היינו צריכים לירות מדי פעם רצף של שני כדורים ולהמשיך לרוץ. כאשר
המחסנית התרוקנה היינו חייבים ליפול, רצוי מאחורי מחסה כלשהו ולו הקטן ביותר כגון
אבן או בתוככי ניר בשדה, להחליף מחסנית, לקום, לרוץ ולירות, בהגיענו
ל"מחבל" היינו חייבים לזנק גבוה ומלמעלה להוריד לו כדור לראש.
קשה לומר שהייתי
ספורטאי מצטיין, בנוסף לכך כבר לא נמניתי על הצעירים. ובכל זאת, המשימה נראתה לי
חשובה ביותר ואני גם אחראי לשלומם של עשרות ישראלים. שכחתי מכל הבעיות, מפרקים
קשיחים וכבדות תנועה, והתרכזתי כל כולי בתרגיל.
הגיע תורי. התחלתי
לרוץ בזיגזג, ולפקודת השריקה של המדריך יריתי. כאשר התרוקנה המחסנית הפלתי את עצמי
כדרוש, הוצאתי את הריקה והכנסתי מלאה, קמתי, המשכתי לרוץ ולירות. בהתקרבי לדמות
הקרטון נתתי זינוק כזה שאולי היה מזכה אותי במדליה באולימפיאדה (לא אגזים ולכן
אסתפק במדלית ארד), ויריתי מלמעלה כדור לראש הדמות.
כל התרגיל ארך לא
הרבה יותר מחצי דקה, אבל המאמץ היה גדול. בטרם הספקתי לקחת נשימה ארוכה נשמעו
מחיאות כפיים רועמות. מסתבר שמחלקה של המשמר האזרחי באה לאותו מטווח וחיכתה לתורה,
בינתיים הסתכלו על פעילותנו. והנה, הם רואים כנראה איזה זקן שרץ כמטורף, יורה
יורה, נופל, קם, רץ הלאה, יורה, מזנק גבוה ומלמעלה תוקע כדור אחרון, זה פשוט הדהים
אותם. נראה שכובד האחריות שהרגשתי נתן בי כח שלא ידעתי על קיומו, וכך בצעתי את
המשימה ממש 10. אינני יודע מה כתב המדריך בדו"ח שלו. אולי: "זקן אבל
במצב טוב".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה