הצבא הבריטי והמזון

מה עוד שייך להווי - כמובן המזון.

סברתי שכיהודי דתי אוכל לקבל את ארוחותי במטבח הכשר, אבל לצבא יש חוקים וסדר משלו. תחילה עלי לעבור שלבי גיוס ותהליכים אחרים, עלי להרשם למטבח הכשר, ורק כעבור זמן מה תאושר בקשתי. וכך, בבוקר הראשון קבלנו ארוחת בוקר אנגלית עם נקניקיות, כנראה על טהרת בשר גמל. מולי ישב מרדכי, לשעבר מדריך בכפר הנוער הדתי. יכולנו לוותר על הנקניקיות, אבל נראה שהוא כמוני, החליט לעשות פסק זמן עד לגמר המלחמה. ובכן, הסתכלנו האחד על השני ובלענו. בשר הפיגול סתם לי (וכנראה גם לו) את בית הבליעה כאילו שזה כדור פלדה עבה. התאמצתי חזק עד שזה ירד. כעבור זמן מה קבלנו אישור למטבח הכשר, ולהפתעתנו פגשנו שם גם בחורים אשר בעונג רב היו אוכלים חזיר. מסתבר שהאוכל הכשר היה פשוט יותר טעים מאשר האוכל במטבח הכללי.

   קודמינו הזהירו אותנו מתעלול המגהץ אבל לא סיפרו לנו מה צפוי ביום חמישי. הם בטח כל כך סבלו בעצמם שביקשו פיצוי על ידי שמחה לאיד של סבלות הזולת. בימי חמישי הוכנס ברום לתוך סעודת הערב. כנראה רצו לבלום את יצרינו, אם כי לא ברור היכן היינו יכולים לפרוק עול. התרגילים נמשכו שעות רבות ועייפו אותנו, בנוסף לכך המחנה היה סגור. מעבר לגדר מפרידה ראינו אמנם חיילות, אבל טירוניות אלה היו במצב מדוכא בדומה לנו ועם מדים שהיו ההיפך מלבוש מגרה. אבל בכל זאת. וכך באמצע הלילה מתעוררים וחשים צורך לרוץ כמו טיל לשרותים הציבוריים (שני חדרי האמבטיה היו כמובן תפוסים). כדי לחסוך מסע לאורך המסדרון, קופצים מהחלון וישר לתוך הח…. החברה לא הספיקו, והתוצאות היו בכל מקום. טוב, למדנו לקח ובימי חמישי כבר נמנענו מלאכול ארוחת ערב.

 

 אחרי שלשה שבועות של אמונים קבלנו את חופשת סוף השבוע הראשונה. עלינו במדים מצוחצחים על האוטובוס, ובהרגשת גאווה עילאית הסתובבנו בחוצות עיר. בתקופה זו כולם כיבדו את החיילים שהתגייסו כדי להלחם בשטן הנאצי. בתום יום וחצי של חופשה שבנו לבסיס והמשכנו שלשה שבועות נוספים באמונים מפרכים, בעיקר אמוני תרגילי סדר ותרגילי סדר חמושים. כל מחלקה מנתה חמישים איש, ובסוף באמת ידענו לבצע עמידת דום בצליל חד ואחיד, ולא היה פיגור של מישהו ולו במאית השנייה. אני לא בטוח שזה יתרום למאמץ המלחמתי, אבל למדנו סדר. יצאנו גם למטווח ירי, והסמל האנגלי השתומם על הצלחותינו בפגיעות כי רובנו היינו מקודם ב"הגנה" וידענו שימוש בנשק. בגמר האמונים עברנו בסך לפני מפקד הבסיס, לויטנט-קולונל (סגן אלוף) Ceisester, ועוד באותו יום יצאנו לחופשה, והפעם בהרגשת הקלה כי סיימנו את הטירונות ואנחנו כאילו חיילים "מוסמכים".