הפלישה לאיטליה דרך סוליית המגף

  לאחר מספר ימי הפלגה הגענו למלטה ולעינינו נתגלה מחזה מרהיב. זמן קצר לפנינו הגיע לשם צי המלחמה האיטלקי המלכותי שנכנע. (כן, היה אז מלך - כעין מלכון לצד מוסוליני ושמו וויטוריו עמנואלה השלישי.) האניות האיטלקיות כללו ספינות מערכה ענקיות של עשרות אלפי טון, אניות כבדות עם תותחי ענק, אלה שמשו בימי המלחמה כגרעין הכח הימי הלוחם, כאשר מסביבן אניות יותר קטנות. היו סיירות (גם ידועות אז בשם "צלבניות" כתרגום ל CRUISER) גם הן היו גדולות מאד. יותר קטנות בהרבה היו המשחתות, לאחריהן הפריגטות, הקורבטות ושולות המוקשים. המחזה היה באמת מרהיב.

  המשכנו בהפלגה צפונה והנה הגענו לסולית המגף האיטלקי. לשמאלנו מסינה שבסיציליה, לימיננו חופי איטליה. כל זאת במזג אויר צלול, שמש מלמעלה, מסביב  ים רגוע וכחול, ולימיננו מורדות היבשה בצבע ירוק דשן. זה היה ניגוד מרהיב לאזורים הצחיחים מסביב לאלכסנדריה שמשם באנו, שם שלט הצהוב המדברי.

  הלילה ירד אבל כמובן איש לא ישן. כאשר האיר השחר התגלה לפנינו מחזה לא יאומן. בתוככי מפרץ סלרנו שארכו כשלשים קילומטר, ז.א. כמעט פי שנים ממפרץ חיפה, היה ים של תרנים, וכפי שהסתבר אחר כך, היו אלה תורנים של כאלפיים אניות שהשתתפו בפלישה.  מדי פעם נשמע קול נפץ של פגז נוחת, וקולות הנפץ של ירי תותחי האניות לכיוון החוף. לא רחוק מאתנו שטה ספינת תותחים שעליה היה צמד התותחים הגדול ביותר שהיה בשימוש אי פעם. התותחים הכי כבדים היו באניות מערכה וקוטרם 14 אינץ' (350 מ"מ), ואלה כאן היו בעלי קוטר 16 אינץ' שהם 400 מ"מ). הספינה הייתה בעלת מבנה מוזר, יותר רחבה למטה מאשר למעלה ונראתה כמו אי קטן. עם כל ירייה של צמד תותחיה, אנית-אי זו נרתעה אחורה. תוך כדי כך נפלו סביבנו פגזים שנורו מהחוף על ידי הגרמנים ותמוה שרובם נחתו במים. למעשה לא הבחנתי באף פגיעה באניות סביבנו למרות הצפיפות הרבה. הגרמנים הצליחו להפעיל צמד תותחים מרחיקי ירי על אף לחץ המוני הסוללות של הכוח הפולש, כי תותחיהם היו בתוך מנהרת הר והוצאו על מסילה לקראת הירי - בדומה לתותחי נברון כמתואר בסרט הנהדר עם גרגורי פק. רק כעבור מספר ימים ולאחר שהגרמנים אוגפו, פסק ירי זה.

  מחזה מרהיב אחר היו הנסיונות הבודדים והפאתטיים של מטוסים גרמנים שניסו להפציץ אותנו. מיד עם הופעת מטוס כזה פתחו התותחים האנטי אויריים שעל האניות במפרץ בירי מסיבי והשמים כוסו בענני התפוצצויות שחורים קטנים לאלפיהם (ענני אק-אק). לגרמני לא היה כל סיכוי לחדור, ואם היה בר מזל  הצליח להימלט. אחרת - הופל. כפי שתואר לעיל היו תותחים אנטי אויריים על כל אניה וכמובן מספרם היה רב יותר על אניות מלחמה. אלפיים האניות שבמפרץ הרביצו מטחים של אלפי פגזים.

  בינתיים התרוצצו בין האניות אסדות נחיתה קטנות ובינוניות שהביאו את החיילים ואת ההספקה לחוף. כן התרוצצו משאיות אמפיביות בכושר הובלה של שלשה טון כל אחת. הודיעו לנו כי האסדות מגיעות לחוף ממש, ולכן ניתן להוריד את ציפויי האיטום של הרכב. קבלנו ידיעה זו במין אכזבה כי זה גזל חלק מהרומנטיקה וגם השקענו הרבה עבודה באיטום הרכב ובאמוני נחיתה בו. בסוף הגיע תורנו לרדת לחוף. את המשאיות הורידו במנופי האניה על אסדות נחיתה ואילו אנחנו ירדנו לאסדות ברשתות חבלים שנתלו על דפנות האניה. שלום ל 6P. לאחר הפלגה קצרה עלינו על היבשה ומיד כיוונו אותנו לבוסתן עצי פרי כדי לתפוס שם מחסה ולהסוות את כלי הרכב. בשנת 1943 היו בארץ ישראל רק מעט פירות נשירים ואלה נחשבו מותרות. והנה הגענו ישר לתוככי בוסתן בעונת הקטיף. העצים כרעו מתחת לעומס תפוחים, אגסים ופירות אחרים שטרם ראינו בארצנו. כן היו עצי אגוז מלך - בקיצור, תאווה לעיניים וחגיגה לפה. מדי פעם חדרו מטוסי הפצצה-צלילה גרמנים מסוג שטוקה אשר צללו ביבבה ופרקו את מטענם. היטב הרגשנו את ההדף, לי זה כמעט העיף את המכנסים כאשר ישבתי מאחורי שיח כדי להתרוקן. הקרבן היחיד באותו יום היה אחד החיילים אשר חש בקיבתו מעודף זלילת פירות.