בתום התארגנותנו שארכה
מספר שעות החלה העבודה. ציוד ההספקה הורד מהאניות לחוף והוטל עלינו לדחוף הספקה זו
לתוך ראש הגשר שנוצר. לשם כך הוכשר מסלול סיבובי שארכו כחמישה קילומטר, תחילתו
וסופו בחוף. לאורך מסלול זה הורדנו לפי הדרישה ציוד למצבורי תחמושת, מזון, ציוד
טכני וכל דבר הנחוץ לכוחות הלוחמים. כך עבדנו חמשה ימים ללא הפסק, ולגבינו כל זאת
דמה יותר למחנה צופים מאשר לראש גשר באחת הפלישות הגדולות של המלחמה. גזרתנו היתה
בתוככי המחנה החמישי האמריקני בפיקודו של גנרל מרק קלרק. ראינו היטב את ההבדל בין
ציוד אנגלי עניני לבין ציוד אמריקני שופע מותרות, אם כי גורלו של חייל אמריקני בקו
החזית לא שפר מזה של עמיתו האנגלי או אויבו הגרמני.
באחד הימים נקראתי
לבונקר הפיקוד של יחידה אנגלית. ישב שם קצין נמוך ושמן, לא בדיוק טיפוס של לוחם.
הוא ביקשני לתרגם עלון בגרמנית אשר מצא בבונקר אשר לפני כן שימש את הגרמנים. העלון
היה כעין פקודות ב', לא היו בו סודות צבאיים או מידע מודיעיני. לא ברור לי איך
נודע לאנגלים על הימצאותו של "יקה" בדמותי.
באחת משעות אחרי
הצהרים הדלקנו מדורה והרתחנו תה. פתאום נחת לידינו מטוס פייפר ובו שני קצינים
אמריקנים שביקשו לנצל את מדורתנו להרתחת כוס קפה. אחד הקצינים היה כמובן יהודי.
בגמר הפסקת השתייה הרמנו את המטוס בשתי ידיות שהיו לצדדיו, העמדנו אותו על כביש,
והשנים המריאו תוך נפנוף ידים. באשר
לשתיית התה, בצבא הבריטי זה היה פולחן וכל חייל
נשא אתו ספל (מג) על הכותפות. מדי יום בשעה 1000 נגמרה המלחמה. הודלקה
מדורה בצורה זו או אחרת והוכרזה הפסקת תה שהיוותה גם כעין הפסקת אש למספר דקות.
בשנות הלחימה במדבר בצפון אפריקה לא נמצאו עצים להדלקת מדורות ונפוץ השימוש במה
שנקרא "תנורי בנגזי". לקחו שני תרמילי פגזים בגדלים שונים, את הקטן
הכניסו בתוך היותר גדול ובמרווח מלאו חול. את החול הרוו בבנזין ולתוך התרמיל הקטן
שפכו מים. הבנזין הודלק וכעבור מספר דקות היו מים רותחים להכנת התה. החיילים
הורידו את הספלים מהכתפיות וישבו לשתות, עבורם היה הספל אחד מפריטי הציוד החשובים
ביותר.
לאחר מספר ימי שהות בראש הגשר המשכנו צפונה דרך
מרקטלו לעיר סלרנו שעל שמה נקרא מפרץ הנחיתה. הנסיעה התנהלה באטיות רבה בכביש מלא
מהמורות של התפוצצויות פגזים ומצבורי אבנים של בתים הרוסים. בהגיענו העירה קבלנו
איכסון במה שהיה בעבר בית ספר, מסביב לחצר היו בתי מגורים שמחלונותיהם החלו להציץ
הסניורינות, כהקדמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה