ארבעה שבועות לפני הפסח החלו בבית
בניקיון יסודי של כל מערכות הדירה, הריהוט והכלים כדי לבער כל פירור חמץ. בערב
שלפני ערב הפסח נערכה "בדיקת חמץ", כאשר אבא בליווי הילדים הצטייד בנר דולק
ובנוצה, וכך חיפשנו מתחת לארונות, למזנון ולמטה, ובכל פינה נסתרת אחרי פרורי לחם
ודברי מאפה שאולי נשתכחו. מה שנמצא נאסף עם הנוצה, ולמחרת בבוקר נשרף בטקס
"ביעור חמץ".
זמן מה לפני הפסח גם קנינו את
המצות הדרושות. התיישבנו מסביב לשולחן ובדקנו אותן אחת לאחת לשלמותן. אם השוליים
היו מקופלים או חתיכה כלשהי נדבקה על המצה, הרי שברנו וסלקנו קטע זה, מחשש שאפיית
היתר שם גרמה להחמצתו. המצות שעברו בדיקה נשפכו לתוך ציפוי כרית נקיה ונשמרו עד בא
החג. ימים ספורים לפני החג גם הוצאו כלי האוכל המיוחדים, סירים ומחבתות, צלחות
וקערות וסכו"ם. כמובן שכלים אלה נשמרו בקפדנות כדי שחמץ לא יגיע אליהם.
בערב הפסח לאחר שעות הבוקר כבר
היה אסור לאכול לחם, מאידך, עוד לא אכלו מצות כדי לשמור את טעמם לליל הסדר. לארוחת
הצהרים קבלנו כרוב חמוץ ונקניק כבד, ואת הארוחה סעדנו בפרוזדור ולא בסלון. בסלון
הכינה אמא את שולחן הסדר החגיגי.
ליל הסדר היה כמובן שיא לכל
ההכנות. בחו"ל היו חוגגים שני לילות סדר, האחד בערב החג הראשון והשני בערב
שלאחריו. שולחן הסדר היה מסודר בחגיגיות רבה כאשר פריט הפאר היוותה קערת הסדר. זה
היה מבנה כסף מעוצב בעל שלוש קומות. כל קומה היוותה תא אליו הוכנסה מצה שמורה.
למעלה סידרו את הביצה, המרור, החרוסת, הזרוע, כרפס והחזרת. מסביב לקערה היה וילון
רקום, כעין פרוכת, אותו הרימו לפי הצורך כדי לגלות את המצות.
טקס הסדר התחיל בקידוש ונמשך כפי
שידוע לכולנו. הילד הקטן שבמשפחה שאל את "מה נשתנה". כל קטע נקרא
באיטיות, ואבא ואנחנו הוספנו הסברים וסיפורים כפי שידענו. קריאת ההגדה לוותה בהרבה
שירים וכל זאת נמשך שעות מספר, לסעודה החגיגית הגענו בערך בשעה אחת עשרה בערב.
בגמר קטע הקריאה ולפני החלק האחרון של שירי ליל הסדר, הלך אחד הילדים כדי לפתוח את
דלת הכניסה לקבלת אליהו הנביא. תמיד הלכנו די מפוחדים וחשבנו שכאשר נפתח את הדלת
אולי יעמוד שם אליהו הנביא עטור בזקן לבן ולא נדע מה להגיד לו.
אחרי הארוחה כבר היינו די
עייפים, מה עוד שלפני כן שתינו יין, אבל מחזור השירים שוב העיר אותנו, והסדר נמשך
עד לאחר חצות. למחרת בשיחות ליד בית הכנסת נשמעו האנשים לשאול זה עד זה עד איזו
שעה נמשך הסדר, ואנחנו הילדים, בבואנו לבית הספר אחרי החג התפארנו אחד לפני השני
על אורך הסדר שנמשך עד אחרי חצות, וכל אחד, כמובן, הוסיף עוד בלופים כדי להרשים.
ליל הסדר השני נחוג באותה צורה,
אבל החגיגיות כבר היתה פחותה כי החידוש חלף. ביתר ימי חול המועד וימי החג האחרונים
נהנינו ממאכלי הפסח המיוחדים. שתינו קפה אמיתי, כי כל יתר ימות השנה הסתפקנו
בתחליף קפה העשוי משעורה קלויה. את הקפה המתקנו בקוביות סוכר ולא בסוכר תפזורת.
בקיצור, חג הפסח היה אירוע שגרם לנו לתחושה נעימה מכל הבחינות. אינני יודע אם אמא
נהנתה באותה מידה, היא הרי עבדה בפרך כדי לנקות את הבית לקראת החג, ובחג עצמו היתה
עסוקה בהכנת תבשילי הפסח המיוחדים. במוצאי החג נארזו כלי האוכל ואופסנו עד לשנה
הבאה. בכל אופן, לאחר שמונה ימי הפסח כפי שנחוגו בחו"ל, שמחנו לאכול שוב לחם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה