עדיין בצבא הבריטי- תיירים באיטליה, מונקו ובצרפת של אחרי המלחמה

[זהו הפוסט ה 51 שמתפרסם מאז שהחל מפעל ההנצחה הזה, לאחר פטירתו של משה ז"ל.
בימים אלה חל יום השנה לפטירתו. האזכרה תתקיים ביום 4.5 בשעה 16:00 בשער אורן בכפר סמיר]

ביחד עם עשרה חברה מאתנו (כיתה), הועברנו לעיירה בקרבת פדובה בשם אלטיקיירו קרוצ'ה .

  תוך כדי שהייתנו במקום התידדתי עם כמה מחברי הקהילה היהודית של פדובה, ובמיוחד עם הרב הנחמד ד"ר פאולו נסים. הוא הטיף לציונות וליד בית הכנסת קיים חוג לציונות בו השתתפו מצעירי המקום. ביניהם היה סטודנט לרפואה בשם קלברזי, לימים פגשתי אותו כרופא גדודי בגדוד 51 של חטיבת גבעתי. לעתים השתתפתי בחוגים אלה. יום אחד נודע לי שהרב ואשתו זוממים לשדך לי את אחות האישה, זו הייתה אולי בחורה נחמדה אבל בטח לא הייתה זוכה בפרס מלכת היופי. הבהרתי חד משמעית שאין לי ענין במצוות הכנסת כלה.

  פדובה נמצאת בקרבת ונציה, וחופשות קצרות נצלנו בנסיעה לשם. ונציה דאז כמובן לא הייתה מוצפת תיירים ויכולנו להתענג בהפלגות גונדולה אשר הגונדוליירים בצעו ברצון תמורת קופסת סיגריות או קופסת שימורים. במורנו ראינו עבודות זכוכית, איך בסבלנות טוו חוטי זכוכית מעל להבת גז. בקיצור, היה נחמד.

בקיץ שנת 1945 כאשר חנינו בבולוניה, זכיתי בחופשה רגילה לבילוי בבית נופש צבאי בפירנצה. נסעתי לשם עם חבר לפלוגה בשם מויל. המקום היה נחמד, האוכל טוב, אבל בסך הכל היה זה בסיס צבאי ורצינו להתרחק קצת ממסגרת זו. חברי ואני יצאנו לדרך בטרמפים צפונה, לכיוון דרום צרפת. הנסיעה ארכה כיומיים ונסענו לאורך הריביירה האיטלקית בתוככי נוף מדהים ביופיו. לקראת סוף הנסיעה עברנו את מונטה קרלו שבמונקו, וזמן קצר לאחר מכן הגענו לניצה. שטח זה היה בידי הצבא האמריקני ובהתאם לכך היה אושר עצום של  מתקני בילוי ובידור. בשטחים שבשליטת הצבא הבריטי לא סבלנו מחסור אבל הכל היה עניני. ואילו כאן, בשטח האמריקני הייתה השתוללות של פאר ולוקסוס. העיר הייתה מוארת בשלל צבעים ומדי פעם הוארו השמים בזיקוקין די נור. בבואנו השעה הייתה מאוחרת וכבר לא יכולנו לפנות לקצין העיר למציאת מקום לינה. מצאנו איזה מלון צנוע, ומיד לאחר רענון במקלחת יצאנו החוצה. כל העיר הייתה כעין מגרש בילויים ענקי. את רוב שעות הלילה שוטטנו לאורך חוף הים. למחרת בבוקר סעדנו את ארוחת הבוקר במסעדת חיילים שלשם כך הוחרם מלון "נגרסקו", המלון המפואר ביותר שבעיר ואצל קצין העיר קבלנו גם חדר מגורים באותו בנין.

לצערנו החופשה הייתה קצרה ונאלצנו לצאת כעבור יומיים בדרך חזרה לפלוגתנו שבאיטליה.

תמונה זו, מתוך ספרו של שמואל נאמן, ארץ ישראל מבפנים ומבחוץ. סם ז"ל, מייסד מוסד נאמן היה, כזכור מפקדו של משה בצבא הבריטי (http://www.neaman.org.il/המייסד )

ועוד משהו, שממש אי אפשר היה להתאפק.
קסדה בריטית ממלחמת העולם השניה, מעוטרת בשערי עיתוני TIME מתקופת המלחמה, מטופלת בידיו האמונות והאומנותיות  של הדר אלמוג http://is.gd/hadaralmog