המלחמה באירופה נסתיימה עם כניעת הנאצים ביום 8 לחודש מאי
1945, ואילו באיטליה נכנע האויב כבר יום קודם, ב 7 למאי 1945. קשה לתאר את השמחה
וההתפעמות שאחזו בנו, הרי נגמר פרק של מועקה בן שש שנים. אמנם, בשנתיים וחצי
האחרונות כבר היה ברור שבנות הברית ימגרו את החיה הנאצית אבל עדיין היה חשש שהם
ייצרו נשק סודי כלשהו. כמו כן, בחורף של שנת 1944, לאחר הפלישה לנורמנדיה, הם
הצליחו להכות באמריקנים במה שנקרא "קרב הבליטה". על לונדון הם שגרו נשק
חדש בצורת 1V שנקרא גם
"פצצה מעופפת" ואחר כך שגרו טילים שכונו 2V. האות V היה קיצור למלה הגרמנית Vergeltungswaffe - שפרושה "נשק תגמול" או
"נשק נקם". בכל זאת לא פקפקנו בניצחון הסופי שזה עתה בא.
השמחה הייתה רבה אבל
גם מאופקת, כי להרבה מאתנו היה חשש כבד שאת בני משפחותינו היקרים כבר לא נזכה
לראות. גם עוד לא ידענו איך להתארגן לצורך חיפוש קרובים, ובאם נמצא, איך נצליח
להעלותם ארצה כאשר קיימות מגבלות "הספר הלבן" של האנגלים.
את יום גמר המלחמה
חווינו בעיירה חמודה בשם PIACENZA לחופי הנהר PO. לידנו חלפו משאיות עם המון שבויים גרמנים, ואלה בעצמם נהגו בכלי
הרכב שלהם. כמה מהמשאיות נשאו מטען של
בחורות גרמניות במדים. מפיאצ'נצה עברנו לבולוניה וזה דמה יותר למחנה נופש מאשר
לבסיס צבאי. עסקנו בתפקידים שונים, בין היתר נסעתי לעתים למילנו המרוחקת כדי לקבל
שם בשעה אחת לאחר חצות את העיתון הצבאי, ה UNION JACK וחבילות של עיתון זה הובלתי לקצין העיר בבולוניה. זה היה תענוג
עילאי לדהור בכבישים נהדרים אבל ריקים, מרחק נסיעה של יותר מחמש שעות רצופות,
ובמהירות הרבה מעל למותר.
תוך כדי שהותנו
בבולוניה ועוד לפני כן באזור פירנצה באנו במגע עם פליטים, שרידי השואה. בחלקם היו
אלה אנשים ששוחררו ממחנה המעצר בדרום איטליה, וכמו כן היו בחלקם תושבי צפון איטליה
אשר השואה באה עליהם לאחר כניעת איטליה והשתלטות הגרמנים והפאשיסטים על צפון
המדינה. רבים מהם שהו כעת במחנה הפליטים במודנה, שם היה לפני כן מחנה איסוף
ליהודים בטרם שילוחם לכליון.
ביחד עם עשרה חברה
מאתנו, כיתה, הועברנו לעיירה בקרבת פדובה בשם אלטיקיירו קרוצ'ה ALTICHIERO
CROCE. שם שיכנו אותנו
באחוזה של אציל איטלקי, בה היו באותה עת הבן ושתי אחיות. נזהרנו מלנסות ולפלרטט איתן.
אציל או לא אציל, האיש לא בחל בעסקי השוק השחור, ותמורת בנזין שהשארנו לו הוא שילם
את המחיר שרווח בשוק השחור. יתר על כן, בעסקים הלא ישרים האלה הוא התנהג ביושר רב.
על מושב המשאיות השארנו לו בערב פתק כמה ליטר מותר לו לשאוב מהטנק ובעניין זה הוא
לא רימה אותנו. מה כן העלה את חמתו? אחד הבחורים הביא לימי סוף השבוע חברה איטלקיה
לצורך בילוי. האיש רתח וטען שאנו מקלקלים את אחיותיו. התלונן אצל קצין העיר ואנו
הועברנו למגורים יותר עממיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה