בעבודה
התקדמתי וגם המשכורת הועלתה ללירה ורבע ליום. בצהרים אכלנו בדרך כלל במסעדת פועלים
פרטית, ושם תמורת שנים עשרה וחצי גרוש קבלנו אוכל ביתי שבעלת המקום הגישה ממש כמו
אם דאגנית. המנות היו טעימות וגדולות. לפעמים גם אכלתי את הארוחה העיקרית במסעדתה
של יונה ובעלה, זוג תימנים בכיכר סטרומה שבחולון. שם התאספנו בדרך כלל, ותיקים
מהצבא הבריטי ובחורים מפלוגת ההגנה המקומית אליה הצטרפתי. בימי שבת ישבנו בבריכת
השחייה שבחולון, ותמורת ששה גרוש קבלנו כוס בירה קטנה, הגדולה עלתה שנים עשר גרוש.
המלצר יוחנן היה מיודד אתנו ודאג תמיד למנה גדושה של כדורי חומוס מבושלים
ומפולפלים. אותה חבורה בבריכה הייתה מענינת ומגוונת. בין היתר היו שם מרווין
גולדמן ואשתו רות, אשר יותר מאוחר התגרשו והיא נהיתה מזכירתו של נחום גולדמן,
יו"ר הקונגרס היהודי העולמי. הייתה שם אהובה צדוק, בחורה תימניה צעירה ונחמדה.
היא שימחה אותנו בשירתה הערבה, יותר מאוחר נהיתה זמרת מקצועית והתחתנה עם המלחין
הנודע נחום נרדי. לעתים הופיע גם ישראל ישעיהו, קסוקר בעיניו. הוא היה עסקן
הסתדרותי ואולי היה מזכיר ההסתדרות בחולון, לימים עלה לגדולה ונהיה יושב ראש
הכנסת. זו איפוא, היתה חבורה נחמדה ומגוונת.
בינתיים עברה
אחותי שרה יחד עם שמחה, בעלה לעתיד, לצרפת כהכנה לעלייה ארצה בעלייה בלתי לגלית.
תוך כדי שהייתם בחו"ל הם גם התחתנו. בבא העת הם הפליגו באניה
"לטרון" ולפני חופי הארץ נעצרה אניה זו על ידי צי המלחמה הבריטי והעולים
הועברו לקפריסין. אחרי מספר חדשי שהייה שם הם הועברו למחנה המעצר בעתלית ומשם
שוחררו לקרית שמואל שבפרברי חיפה, שם פגשתי אותם. שניהם עברו משם לקבוץ "מסורה"
בנחלת יהודה שבקרבת ראשון לציון, כעין
קבוצת בת של קבוץ חפץ חיים אליו הצטרפו יותר מאוחר. נהגתי לבקר די הרבה בשני המקומות האלה. כמובן שספרתי להם
על מחלת האח יהודה, ושניהם נסעו אתי לבקרו בירושלים. המפגש עם שרה השפיע עליו
לטובה, מצבו השתפר לעין ערוך וכבר טווינו תכניות לשילובו לחיים סדירים. בסוף
ספטמבר 1947 קבלתי מברק שיהודה נפטר פתאום, אבל המברק הגיע אלי אחרי ההלוויה.
כמובן נסעתי מיד לירושלים, למקום קבורתו בהר הזיתים. ת.נ.צ.ב.ה.
התלבטנו, שמחה ואני איך ומתי לבשר בשורה זו לשרה. מסתבר שהיא בחושיה הבינה
כעבור זמן קצר שמשהו לא בסדר, כי נמנענו לנסוע אתה לירושלים והיו עוד כל מיני
סימנים. לא הספקנו להקים מצבה, כי כעבור זמן לא רב הייתה הצבעת האו"ם על
החלוקה, הערבים התחילו במלחמתם ביישוב היהודי ולא הייתה אפשרות נסיעה סדירה
לירושלים, ועוד פחות מזה לבית הקברות שעל הר הזיתים שם נקבר יהודה ז"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה