אין לי זיכרון סדיר
ומסודר של שנות החיים הראשונות, אבל הבזקי אירועים שונים קיימים מתקופה קדומה מאד.
זכרון אחד מהווה
תמונה כאשר אני בקושי מצליח לטפס על הספה ובמצב זה גם מנסה לבטא את שם המשפחה
"הירשברג" אבל לא מצליח להוציא מגרוני את האות "ר". אמא כל
הזמן חוזרת ומשמיעה את היגוי השם הירשברג, ואני בהתמדה חוזר ואומר הישברג. כנראה
מאותה תקופה גם זכור שאמי נשאה אותי על ידיה כאשר הגיעה ידידתה העלמה פליישמן. זו
כמובן ליטפה אותי ועושה מה שכולם עושים לילד קטן ומפונק, ואני בתמורה אחזתי
במחרוזת שמסביב לצוארה, משכתי אותה וזו נקרעה. העלמה פליישמו אמרה לי בטח "נו
נו" אבל זכור לי בבירור שגם אמרה שאצטרך לשלם את הנזק. מאז תמיד פחדתי בעת
בואה לביקור, שמא תיזכר במעשה ותחייב אותי לשלם, והרי כסף לא היה לי.
באיזה גיל מסוגלים
לטפס לבד על כסא פעוטות גבוה? בכל אופן בגיל המתאים עשיתי או נסיתי זאת והתיישבתי
על אותו כסא פעוטות גבוה שעמד על המרפסת. הייתי קהל לאחיותי גוסטל ושרה אשר הציגו
ריקוד - אם כן זו לא המצאה של בנות אילון מהשנים האחרונות. בריקוד זה לבשו כפפות
ושרו שיר על כפפות "גלסה". זה היה כינויים של כפפות עור עדינות.
התמונה הכי הכי
זכורה לי מאירוע צילום, והתוצאות גם נשמרו בתמונה עד לעלותי ארצה. מסיבה כלשהי
הוחלט לצלם את ארבעת הילדים, החמישי טרם נולד. הלכנו לצלם, אולי צלם יהודי ברחוב
סיילר. האחיות היו לבושות שמלות קורדרוי חומות, ולי היו מכנסי קורדרוי באותו צבע.
בעת הצלום עמדנו בסטודיו וזרקורים האירו עלינו. בגמר ההנצחה התמונתית חזרנו הביתה,
וזכור לי שאמא החליפה לי את המכנסים. אחר כך, ובמשך זמן רב הזכירה שהמכנסים
(קצרים) יכלו ממש לעמוד, כל כך התקשו מההשתנה שפיפיתי לתוכם. מה יש, הרי הייתי ילד
קטן, אבל למה תמונה זו דווקא נשארה בזכרוני?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה