זמן לא רב אחרי הבר מצוה שלי הזדמן אלינו אח האם, דוד גאבר (גבריאל) מבזל, והוא סיכם עם אבי שלאחר
סיום כתה ח' אעבור לשויצריה, לישיבה הידועה במונטריי (MONTREUX), הוא ידאג לסדורים הכספיים. אני סבור שהורי
היו מעונינים ביציאתי מגרמניה, ובנסיעתי לשוויץ ראו פתח לאפשרות הגירתי. הם עצמם
לא יכלו לדאוג לסידורים הכספיים, כי היה אסור להוציא כסף מגרמניה מעל לסכום הפעוט
של עשרה מרק לחודש, סכום זה הוענק לי כדמי כיס מידי חודש. מלבד זאת, מצבנו הכספי
אז כבר לא היה מאפשר להורים להוציא כסף כדמי לימוד.
הגעתי למונטריי
שבשוויצריה, מקום מדהים ביופיו. מקום הישיבה היה בחווילה קצת מוזנחת אשר בעבר
התגוררה בה נסיכה מצרית, שם החווילה היה "וילה קיסיסנה". מקומה היה
במורד הר בין כרמי גפנים. לרגלי ההר היה פרוש אגם ג'נבה, בדרך כלל חלק כמו ראי.
מסביב היו הרי האלפים הסבויים. רושה דה ניי, דנט דו מידי, ועוד. הלימודים והשעורים
היו ככה ככה, נער בן 14 שנה חשב יותר על משחקי כדורגל ועל הנוף המשגע. מדי פעם גם
יצאנו לטיולים בסביבה, ובערבים נהגנו לרדת לטיילת שעל שפת האגם, הליכה של כ- 40 דקות. באחד הכוכים בחצר הגדולה של הישיבה
עמדה מכונית ישנה ללא מנוע, וללא גלגל הגה. בכל זאת ידענו איכשהו לנסוע בה במורד
השביל הפנימי, ואחר כך דחפנו אותה חזרה בכוחות משותפים. לקראת תפלת קבלת השבת נהג
לבוא ראש הישיבה, הרב בוצ'קו. הוא הלך לאטו מהעיר התחתית, על ראשו מגבעת צילינדר,
וכולו הדרת כבוד. את משרתו כראש ישיבה בצע ללא שכר, עבור פרנסתו היתה לו חנות של
לבני נשים. תלמידי הישיבה היו מקבץ מהרבה ארצות. היו מאנגליה, וביניהם בנו של הרב
אונדרמן מליברפול, רב שכיהן יותר מאוחר כרבה הראשי של ישראל.
היו תלמידים
משוויצריה, באו מפולין, מהולנד ומאיטליה. יעקב, התלמיד מאיטליה היה בנו של יהודי
פולני, חסיד אשר ביקר אותו לעתים בישיבה. יעקב עצמו, נער נחמד, התפאר בחברותו
בתנועת הנוער הפשיסטי, ונשבע לנו שאין שם אנטישמיות. אני הייתי כמעט היקה היחידי,
והרגשתי היטב את לעג הילדים דוברי האידיש מהנער הדובר גרמנית צחה. ראיתי בכך נקמה
של יהודי פולין ביהודי גרמניה, כי בגרמניה לא תמיד התייחסנו יפה ליוצאי פולין.
בימי חג כגון ל"ג בעומר, ימי חנוכה
וכדומה, ערכנו טיולים. בל"ג בעומר נסענו לג'נבה ובקרנו בבנין חבר העמים.
נסענו להרים ב"לס אונטס" (Les Avantes), שם היו כרי דשא נרחבים עם פריחת נרקיסים. בימות החורף הגענו לשם
רגלי והשתוללנו במסלולי מרוצי המזחלות, מרוצי ה"בוב". הבוב הנו מזחלה עם
הגה ובמסלול במורד יכולה לפתח מהירות גבוהה. אנחנו אלתרנו לנו בוב כזה על ידי שתי
מזחלות. על הראשונה שכב נער על הבטן, לפעמים גם אני, ואת רגליו השחיל בחישוקי
המזחלת השניה. על ידי הטיית הגוף היה אפשר לבצע סיבובים נהדרים. על המזחלת השנייה
ישבו עוד 2-3 נערים, שעקבי רגליהם שימשו כמעצורים. תוך כדי מעשי השובבות כמובן גם
נפלנו עמוק לתוך השלג, אשר נמס על בגדינו בגלל חום הגוף. בדרך חזרה לקראת ערב,
המכנסים שנרטבו כך ממש קפאו וכך הגענו חזרה למגורים עם מכנסים קפואים. העיקר, היה
כיף.
תוך כדי שהייה בישיבה נערך במונטריי כנס בינלאומי בראשות נחאס פאשה, ראש
ממשלת מצרים דאז וראש מפלגת הוואפד. הכנס דן בהסכם בנושא תעלת סואץ. בגמר הכנס
הלכנו כולנו, בני הישיבה לכניסת המלון המפואר "בלוו" (Bellevue) וחכינו לצאת ראש הממשלה עם פמלייתו. הם
יצאו, ראו את חבורתנו שמנתה כ 35 נערים, והצטלמו אתנו. לאחר מכן עקבנו אחריהם
לתחנת הרכבת, שם המתין קרון מפואר מיוחד לראש הממשלה, אשר המשיך את דרכו ללונדון
לטקס הכתרת מלך אנגליה. התמונות הוצגו למחרת אצל הצלם והיה אפשר לקנותם תמורת פרנק
שוויצרי אחד. אני לא חוננתי בחוש היסטורי, ועשיתי חשבון שבפרנק אחד אפשר לקנות חמש
חפיסות ממתקים באוטומט שבתחנת הרכבת. אז מה עדיף?
חוויה אחרת היתה בהפסקת הצהרים.
מדי פעם ירדנו את הדרך הארוכה לתחנת הרכבת, ושם בשעה שתים עצרה הרכבת
"אוריינט אקפרס" האגדתית ממנה ירדו כל מיני טיפוסים מענינים ואקזוטיים.
היו נסיכות הודיות, נשות או בנות מהארדג'ה עם סארי ועם יהלום באף - אז זה היה דבר
בלתי מקובל אצל נשות המערב ועבורנו זו היתה חוויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה