שבועיים לפני חג הסוכות
חל ראש השנה בראשון לחודש תשרי, שזה באמצע, ולפעמים בסוף חודש ספטמבר, ובעשירי
לתשרי היה יום הכפורים. שני חגים אלה גם נקראים "הימים הנוראים". מספר ימים לפני ראש השנה התחילו ימי הסליחות,
כאשר בשעת בוקר מוקדמת הולכים לבית הכנסת לאמירת פיוטי "סליחות" ולאחר
מכן התפללו תפלת שחרית רגילה.
לקראת ראש השנה קשטו
את בית הכנסת כולו בלבן. על דוכני התפלה של כל אחד נקבעה מפית לבנה ובתוכה רקום
"לשנה טובה". לפני ארון הקודש היתה פרוכת של משי לבן, וארון הקודש בפנים
היה מצופה כולו בבד אטלס לבן ובוהק. ספרי התורה עטו שמלה לבנה, עליה היו חושן ויד
ומעל לספר היה כתר, כל כלי קישוט אלה הבריקו וזהרו. בערב ראש השנה, בעת התפילה כאשר נפתח ארון הקודש,
היה זה מחזה מרהיב לראות את כל התפאורה הזו.
בערב החג לאחר שובנו
הביתה היתה כמובן ארוחה חגיגית, ובתחילתה אכלנו תפוח טבול בדבש כנהוג גם כאן.
התפילה למחרת היתה די ארוכה ונגמרה לקראת הצהרים. הגברים הנשואים עטו כסות לבנה
וכולם חבשו כיפות לבנות. שיא התפלה היה בתקיעת שופר, ואצלנו היה "בעל
תוקע" מעולה שהשמיע את קולות השופר בצליל נקי ומרעיד. עד 1936 היה זה אדון
גולדשמידט, ולאחר פטירתו היה "בעל התוקע" אדון לונץ אשר גם מתקיעותיו
התפעלו כולם. איש זה איבד רגל כחייל לוחם עבור גרמניה במלחמת העולם הראשונה, זה לא
מנע מהנאצים לשלוח אותו בבוא העת למחנה השמדה. שני בניו, שמעון ויהודה, עלו אתי
ארצה.
בשעות אחרי הצהרים
של החג הלכנו לגדות הנהר כדי לאמר תפילת "תשליך", בה מבקשים לזרוק את כל
חטאותינו שחטאנו לנהר אשר יובילם לים ושם ייעלמו. בהתגבר ההתנכלויות ליהודים נמנעו
יהודי המקום מללכת בהמוניהם לגדות הנהר אלא הלכו בקבוצות דלילות במשך אותו יום
ולאחריו, ועד ליומיים לפני שמחת תורה, ביום "הושענה רבה".
שמונה ימים לאחר גמר
ראש השנה חל יום הכיפורים. בערב יום זה התפללו תפלת "כל נדרי". היו
אנשים שנשארו ערים כל הלילה ואמרו תפלות ותהילים. למחרת היה יום תפלה ארוך מבוקר
ועד צאת הכוכבים. חזנים שונים התחלפו ואת תפילת שחרית התפלל מר זליגמן. איש זה לא
היה חזן אבל תפילתו ממש הרעידה לבבות.
כידוע צמים ביום
הכפורים החל משעות אחר הצהרים של היום הקודם ועד לגמר יום הצום. אצלנו היה מנהג
יפה, כאשר השמש הכריז בתום תפלת יום כפורים, שתפילת שחרית למחרת תחל בשעה 6.25,
דהיינו חמש דקות לפני המועד הרגיל. וזאת כדי לבלבל את הקטגור אשר יאמר לרבונו של
עולם שהיהודים התפללו כל היום כדי שימחלו להם, והנה למחרת ממשיכים את הענינים
כרגיל. ובכן, הקטיגור לא לקח בחשבון שהענינים לא כרגיל, ומתחילים חמש דקות יותר
מוקדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה