חגיגות בר המצווה 1939

בר מצוה

  בר מצוה היה אירוע רב משמעותי והוחג בשמחה גדולה. לפי ההלכה היהודית, כאשר ילד מגיע לגיל 13 שנה, הוא עצמו נהיה אחראי לכל מעשיו. עד לגיל זה אביו נושא באחריות לפני הקדוש ברוך הוא. לכן, כאשר ילד זה עולה לתורה בפעם הראשונה, אביו אומר את הברכה "ברוך שפטרני מעונשו של זה".

  שיא החגיגה היה באמת בעלייה לתורה. לשם כך התכוננו אצל חזן הבקיא בקריאת התורה, אצלנו זה היה החזן שטיינברג. לשעורים אצלו הלכנו יחד, ידידי ליאו גוטמן ואני, הרי נולדנו באותו יום וכמובן גם עלינו לתורה באותה שבת, שבת פרשת "נשא". לצד קריאת חלק מהפרשה היו כל מיני הטבות כגון קריאת ההפטרה. החזן קבע שליאו יקרא את ההפטרה. זה לא הפריע לי כי היה ברור שרק אחד מאתנו יכול לבצע זאת. בתמורה בקשתי רשות לשיר את ההקדמה לקריאת התורה, "ויעזור ויגן ויושיע, וכו'" החזן סירב, וזה לא היה מובן לי. רק הרבה יותר מאוחר הבנתי שזה ענין של כסף. משפחת גוטמן היתה עדיין אמידה למדי ויכלה לשלם לחזן יותר מכפי שאנו יכולנו.

  לתפילות שבת וקריאת התורה ביום זה הולבשנו בחליפה כחולה, וכן חבשנו מגבעת כחולה עגולה. מגבעת זו קבלנו בהשאלה ממלתחת בית הכנסת כי היא היתה לשימוש חד-פעמי. כמובן, בדרך אל ומאת בית הכנסת, כאשר רבע עוף כמונו עטור בחליפה מהודרת, עניבה ומגבעת, עצרו בדרך כלל נערים לא יהודים שבדרך ובלעג צעקו אחרינו "יהודי" יהודי".  בבית הכנסת עצמו זכינו לתשומת לב מרובה. זכור לי שמר אדלר אשר עמד שתי שורות לפנינו, הסתובב וצעק לעברי שהשמחה הבאה שלי תהיה חתונה. מי חשב אז על דבר כזה?

  ביום השבת עלינו בחגיגיות לבמה לקריאת התורה. סימנו תפקיד זה, ולמרות שבית הכנסת היה מלא במאות מתפללים לא חשנו את אימת הצבור. לפי הנוהג המשכנו לשהות על הבמה עד להכנסת ספר התורה, כאשר החזן מתפלל תפילות אחדות אחרי גמר ההפטרה. חזן זה היה מר פסחוביץ, דמות מכובדת מאד. מה הופתעתי כאשר באמצע התפילה, בקטע שמתפללים אותו בלחש, הוא החל לדבר אתנו, משבח את קריאתנו, שואל לשלומנו ועוד כל מיני דיבורים בעלמה. אני לתומי חשבתי שבעת התפילה אסור לדבר, ואם דברתי עם חבר זה או אחר נסיתי להסתיר זאת מאחורי כף יד ליד הפה, והנה, האדם שמגלם את סדרי התפלה, הוא עצמו מדבר? חשבתי שזה מוזר. אחרי התפילה חזרנו הביתה ושם הוכנה סעודת הבר מצוה אליה הוזמנו כל הקרובים, והאדם היחיד ללא קרבת משפחה אשר נכח היה חברי הקרוב ביותר, יעקב לבנטל. זמן מה לפני כן הוא עצמו חגג בר מצוה, ואני הוזמנתי לסעודה. אנו באמת היינו חברים קרובים, חברים כמו אחים. יעקב נספה בשואה. הי"ד.