בדומה להיום, גם אז היה חג חנוכה משהו משמח וקליל. בבית נהגנו
לשחק בסביבון והרווח וההפסד התבטא באגוזים. כל אחד שלם לקופה כמות מסוימת של
אגוזים ואחר כך סובבו את הסביבון לפי תור.
כמובן שלא הכרנו את הסביבונים המאירים
ואת כל ההמצאות של היום. לסביבון היו ארבעה צדדים ועל כל צד היתה כתובה אות עברית.
היו: נ, ג, ה, פ (או ש), שאלה ראשי תיבות של נס גדול
היה פה
(שם). אם הסביבון הראה נ, השחקן לא קבל כלום. ג - השחקן זכה בכל הקופה והכל החל מחדש. ה - השחקן זכה במחצית הקופה. פ (או ש) - השחקן חוייב לשלם אגוז אחד לקופה. זה היה משחק פשוט, אבל
בחבורה משפחתית של חמישה משתתפים ויותר היו מתח, כעס ושמחה.
משחק אחר שהיה מבוקש
היה "מונופולי". שם ניתן להרוויח ולהפסיד מגרשים, בתים ורחובות שלמים.
יתר על כן, המשחק בוסס על הווי של ארץ ישראל, לערים ניתנו שמות כגון תל אביב, יפו,
חיפה וכו'.
בערב הדליקו אבא
והבנים את החנוכיות, ואלה הועמדו על עדן
החלון לשם "פרסום הנס". אחרי כמה שנות שלטון היטלר כבר העדפנו להעמיד את
החנוכיות על השולחן באמצע החדר כדי לא להסתכן באבן שיזרקו לחלון. החנוכיות שלנו
היו מכסף טהור ואפילו הבאנו אותם ארצה, אך במוסד עליית הנוער "כפר הנוער
הדתי" אבדו לאחר שעזבתי מקום זה.
בבית הכנסת לפני
ארון הקודש עמדה מנורת נחושת ענקית וכדי להדליק בה את הנרות הגדולים עלה החזן על
שלוש מדרגות שהועמדו לפני המנורה.
הלימודים בבית הספר
היהודי התנהלו כרגיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה