בפלוגתנו היו שתי כנופיות, האחת מונהגת על ידי ג'קי והשנייה על ידי דני (שמות בדויים). דני חונך בעליית
הנער ולאחר המלחמה נהיה מושבניק חרוץ. בעת המעשה נהג להתפאר באלף אלפי תירוצים
והתחמקויות השמורים אתו למקרה שייתפס, ולדעתו אין דרך שתאפשר להאשים אותו.
במקרה לגמרי הייתי
עד כאשר נתפס.
ישבתי בתא משאיתי
במגרש החנייה הפלוגתי, במרחק לא רב הסתובב דני. פתאום נגש אליו ה מ.פ. רב סרן (מיג'ור) נ. ופנה אליו במלים אלה:
- דני, שמעתי שעשית
כספים.
דני השפיל את ראשו והשיב: "כן אדוני", הכניס יד
לכיס, הוציא משם שרשראות זהב ומסרם למפקד.
המ.פ. היה ממולח
ופיקח והבין שבגישה ישירה זו הוא ישיג תוצאות.
בערב נאספה כל
הפלוגה, למעלה מ 350 איש והמ.פ. הרביץ נאום שלא היה מבייש לא את השחקן המפורסם
צ'רלס לוטון בנאומיו הידועים בסרט "עד התביעה" ולא את הנואם הקלסי
צ'יצ'רו. הוא התהלך על במה כחיה פצועה ואחרי מספר סיבובים כאלה החל:
"זה שלשה ימים ושלשה לילות אינני ישן, כוסס ציפורנים
וכו' וכו' "
לדבריו הייתה לו דילמה אם למסור את העניין לשלטונות הצבא או
לפתור את הבעיה לבד, כמובן שהעדיף פתרון עצמי. ירד עלינו אימים והשאיר אופציה
פתוחה שעדיין יוכל למסור אותנו ל מ.צ. אני
חושב שבשבועות הבאים איש לא הסתכן בפעולות השוק השחור. באשר לניקיון כפיו של
המיג'ור עצמו - זהו סיפור אחר. עסקיו נוהלו כנראה בקנה מדה המתאים לדרגתו הבכירה.
אחרי המלחמה הוא לא חזר ארצה, נתמנה לתפקיד בכיר ביותר במוסד עסקי לגיוס כספים
עבור ארגון ישראלי בארצות הברית.
בחופשת המולדת שלי
בשלהי שנת 1945 פגשתי חיילים ארצישראלים אשר שוחררו מהשבי הגרמני, אחרי שנשבו בשנת
1940 ביוון. הם הכירו היטב את המפקד שלנו וטענו שהוא אשם בחלקו במחדל אשר גרם
לשבויים והוא עצמו ידע להתחמק. גירסה זו שמעתי מפי אותם
משוחררי שבי אבל לא קבלתי עליה אישור ממקור אחר.
בשלב יותר מאוחר
נעשו עסקים במכירת דלק. מצפוננו עבד כל העת שרצינו לעזור למאמץ המלחמה נגד הנאצים,
עד שהתברר שאנחנו חוסכים בקמעונות והדלק הנחסך על ידנו נמכר בסיטונות על ידי כמה
מהמפקדים האנגלים הבכירים הממונים על בסיסי הדלק. בסיכומו של דבר, אינני סבור
שהרבה מאנשינו התעשרו, כפי שאומרים: "קל נכנס, קל מוצא." - כך בוזבזו
הכספים שהושגו בדרך לא ישרה.
בשנת 1945 שהתה פלוגתנו בבולוניה, ולקראת עזיבתנו שם ערכנו
נשף מפואר באחד האולמות בעיר. בנות איטלקיות נדחפו כדי להיכנס, והאימרה היתה:
"המליונרים הפלסטינאים עוזבים אותנו".
במילאנו, בבר יקר
ויוקרתי נגשו סרנים (קפטן) מצבא דרום-אפריקה לבחורים שלנו אשר בילו
שם, ושאלו:
- אנחנו פשוט לא תופסים. לנו יש משכורת טובה של
קצינים (היה באמת פער ניכר בין משכורת קצינים לבין שכר חיילים פשוטים) ובקושי נוכל
להזמין כאן גזוז, ואילו אתם, חיילים פשוטים, שותים משקאות חריפים ומבזבזים על
בחורות?!
והתשובה:
- אתם יודעים, אנחנו
מארץ ישראל, חיילים מתנדבים, וזוכים לשלוש משכורות. משכורת אחת משלטונות צבא ה.מ.
משכורת שנייה מממשלת ארץ ישראל (אזוי!) והשלישית מהסוכות היהודית.
לכך היתה להם רק תגובה אחת:
YOU LUCKY
BOYS - אתם, בחורים
מאושרים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה