לאחר תום הקרבות באביב
1949 הועברתי לחיל הרפואה. תחילה כמפקד בית חולים שדה בבית ליד, לאחר מכן לחיפה,
בבית החולים הצבאי 10 בחיפה. תוך כדי שרותי שם וכשנה לאחר כיבוש גבעה 113 הופיע
בעתון "במחנה" מאמר על הקרב בכיבוש גבעה 113, ובו פירוט המקום, תיאור
החפירות (שוחות) ומעשי הגבורה, בין היתר רואיין י. שהיה חובש בכיר בתחנת האיסוף
הגדודית. אותו בחור לא השתתף בכיבוש היעדים, אלא טיפל בפצועים שהגיעו לתחנת
האיסוף. י. גם היה ידוע כחובב בחורות והראה את רגשי חיבתו לעיני כל - כאשר לא היה
עסוק בטיפול בנפגעים. בכל אופן, המאמר, ותאור הבחור כאילו היה לו חלק בקרב קשה זה
הרגיז אותי. כתבתי מכתב לחובש החטיבתי דאז, אברהם וינטר שאתו הייתי מיודד ואשר היה
כעת מוצב במפקדת חיל הרפואה. במכתב זה
לעגתי ל- י. והצעתי להעניק לו צל"ש
(ציון לשבח) על כך שתוך כדי קרבות הוא שמר על קור רוח ומזמז בחורות… למזלי הרע,
כאשר הגיע המכתב אברהם וינטר נעדר מסיבה זו או אחרת, המכתב נפתח והועבר לקצין
בכיר. קצין זה כתב למפקדי הוראה לנזוף בי, והמפקד אכן ביצע את ההוראה. תחילה צחק
מכל הפרשה, אחר כך הוסיף שלפי ההוראה הוא חייב לנזוף בי.
תוך כדי שרותי בבית
החולים הצבאי 10 גם הכרתי את אסתר, אמכם וסבתכם, אשר הייתה אחת החולות. חולה זו
מצאה חן בעיני ולאחר החלמתה התחלנו לצאת יחד. הכרנו בסוף שנת 1949 או תחילת שנת
1950. בתחילת פברואר 1950 ירדו כאן בארץ שלגים כבדים. גגות קרסו מכובד עומס השלג
עליהם, עצי הדר נשברו. בארצות הקור הרגילות העצים עומדים בחורף במערומיהם לאחר
השלכת, והשלג לא מכביד ביותר. כאן בארץ, עצי ההדר אינם משליכים את עלוותם, אלה
תופסים כל אחת כמות שלג והעומס המצטבר גורם לשבירה. רחובות העיר חיפה, כמו גם יתר
המקומות, היו מרופדים במרבד שטיח שלג עמוק. אסתר ואני טיילנו בנוף זה, ובסוף עמדנו
לפני מקום מגוריה והיא הזמינה אותי להיכנס הביתה. הדירה הייתה חמימה, ובעודי יושב
שם על כיסא החל השלג נמס ויורד מהנעלים הצבאיות ותוך כדי כך נוצרו שתי שלוליות מים
ליד הרגלים. האמינו לי, זה היה פשוט לא נעים.
בתחילת שנת 1949
נתגבשה בארץ מגמה רבת היקף לשנות שמות
משפחה לועזיים לשמות עברים. מגמה זו נתמכה, ואולי אף יוזמה על ידי בן גוריון. אני
בהחלט הסכמתי עם הדעה לעברת את שם המשפחה, מכמה סיבות. ראשית, היינו מדינה חדשה,
מדינה עברית ומן הראוי שבהתחדשות זו גם נצרף את שמותנו. שנית, וזו הסיבה העיקרית
לגבי, רצינו להתחיל פרשת חיים חדשה שתתגבר על העבר האיום של האירועים בגולה. כמובן
שגם בקשתי לשמור את זיכרון שם משפחת הורי ויתר בני המשפחה שנספו ולכן בחרתי בשם
המאזכר מרכיב של השם הקודם - HIRSCHBERG. תרגום מילולי היה צריך להיות הר-צבי, אך אין לזה צליל קולע.
אצלנו בארץ, רמת יששכר הנו הר בו מסתובבים צבאים אבל אני הייתי אז בדרום. גדודנו
השתתף בקרבות לטרון וזה באזור עמק אילון. איל זו גם חיית בר הדומה לצבי - החלטתי
לשנות את שם המשפחה לאילון. אישור רשמי לשינוי השם ניתן ביום 19 למאי 1949, יום
הולדתי ה - 26. התאריך העברי היה כ' אייר
תש'ט, ופורסם ב"רשומות" מס' 15 מיום יב' אייר תש'ט, 11 למאי 1949. אני
מקווה בכל לבי, שלא ביישתי את שם משפחתי הקודם, שם הורי ואחותי הי'ד, גם בכיסוי
השם החדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה