בשנת 1992 בקרנו, אסתר
ואני בגרמניה לפי הזמנת עיר הולדתי פרנקפורט על נהר מיין. המארחים דאגו לפינוקים
רבים, אבל יותר חשוב מכל בילוי הפנאי היה המפגש עם קבוצת מורות ומורים, אנשים
העוסקים בחקר יהודי המקום והורגש שבאמת אכפת להם. הייתי מעונין למצוא מסמכים כלשהם
בקשר למשפחתי, אלא העיר פרנקפורט הופצצה באופן שטתי וארכיון העיר נהרס ונשרף. תיקיית
הגסטפו נשרפה על ידם ביום 25 למרץ 1945, בטרם ברחו מפני כוחות הכיבוש האמריקניים.
אחד המורים שהכרנו בעת שהותנו, מר גוטפריד קוסלר, הבהיר לי שהתכתבויות של משרדי
הממשלה הופצו גם לגורמים נוספים, כגון משרד האוצר אם דובר על החרמת רכוש או על
אישור הוצאת טובים בעת הגירה אפשרית. מסמכים כאלה מצויים בארכיון הממלכתי של מדינת
הסן אשר בעיר וויסבדן בקרבת פרנקפורט. נסעתי לשם, ואכן נמצאו שני תיקים של משפחתי
אשר חידשו לי דברים שלא ידעתי. בתיק של משרד האוצר בנוגע לצו מיום 4 לנובמבר 1941
בקשר לשמירת כספם של היהודים בחשבון חסום, השיב אבי בכתב ידו המוכר לי, שאין לו
כסף. אין לו גם פרנסה כי הוא לקה באירוע מוחי אשר מנע ומונע ממנו לעבוד. לא ידעתי
עד אז על אירוע זה אבל בהחלט אפשר להבין שזה קרה. הלחץ של הנאצים, הצורך שאדם גאה
ייעזר בשרותי סעד, שלשה ילדים מבין החמישה נמצאים בחו"ל, בת אחת נמצאת בהכשרה
במקום מרוחק והבת הקטנה - אני מעריך שגוייסה לעבודת כפייה. תיק אחר עסק בהתכתבות
בענייני הגירה. מצוי שם אישור של המשרד הארצישראלי שאבי פנה לשם הגירה לארץ ישראל.
כיום ברור, וסביר שגם אז כבר היה ברור שלא היה לו כל סיכוי לעלות ארצה. מבחינה
פורמלית לא היו רשיונות עלייה, וגם לא יכלו לצרף אותו לרשימת היוצאים בעלייה בלתי
לגלית כי חסרו שני הנתונים:
האחד - היותו חבר, וצעיר לימים בתנועה הציונית. או -
השני - יכולתו לתרום סכום כסף משמעותי כדי לעזור במימון קבוצת
העולים הבלתי לגליים.
הפניה למשרד הארצישראלי ואישור משרד זה בדבר הפניה נעשו כנראה
כדי לרצות את הגסטפו אשר דרשו מהיהודים להגר, אחרת ישולחו למחנה ריכוז. בתיק
המסמכים נמצאת גם רשימת הספרים אשר אבי הגיש לגסטפו לאשור הוצאתם, והאשור אכן
ניתן. אלה היו ברובם ספרי קודש למיניהם וכן ספרי היסטוריה יהודית.
תוך כדי השהייה
בפרנקפורט בקרנו גם בבית הקברות היהודי, למעשה ישנם שני בתי קברות סמוכים זה לזה.
האחד, בו נקברו מתי הקהילה הכללית וחומה הפרידה בינו לבין בית הקברות של הקהילה
הנפרדת החרדית. רצה הגורל, או אצבע מהשמיים, ובימי מלחמת העולם כאשר בנות הברית
הפציצו את העיר פרנקפורט, נפלה אחת הפצצות בבית הקברו. ומה עשתה? פגעה בחומה המפרידה
ויצרה מעבר בין שני החלקים. הנזק לא תוקן עד היום וכך ישנו מעבר ישיר מהחלקה
הכללית לחלקה החרדית. אנחנו הלכנו לבית הקברות כדי לבקר בקבר סבי, אב אבי יוליוס
הירשברג אשר נפטר בשנת 1924. שומר ואחראי לבית הקברות היה עיתונאי וצלם לא יהודי
בשם הנס מאיר-אודה, איש זה גם כתב ספר על בתי קברות יהודים. בכניסה יש לו בית
מגורים קטן. צלצלנו, האיש קבל אותנו בסבר פנים יפות, ותוך דקה מצא את רישום חלקת
סבי ז"ל, והדריך אותנו לשם. במעבר בין חצר ביתו לחלקות הקבורה היה שער וליד
השער הוצב מיכל עם אבנים קטנות. בעברנו שם הוא שאל אם אנו אולי נרצה לקחת אבן כדי
להניחו על הקבר כפי שנהוג. בלבי לעגתי להסדר זה, כי פשוט רציתי לקחת אבן מקרבת
הקבר ולהניחו. מאיר-אודה לא הגיב, הלכנו בשקט לחלקת הקבר שהיא די מרוחקת מהכניסה.
כמובן לא הצלחתי למצוא אף אבן, כי הכל היה נקי ומסודר. נאלצתי לחזור כפי שבאתי,
בכניסה לקחתי אבן מהמיכל וחזרתי, שם המתינו אסתר ומאיר-אודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה