בשנת 1993, לאחר תום
לימודי באוניברסיטה והבחינות לתאר מאסטר שעברתי בהצלחה בקשתי לעבוד בנושא השואה
כמתנדב באוניברסיטת חיפה. ידידי ד"ר, ואחר כך פרופסור אשר כהן ז"ל היה
מנהל המחקר של מכון שטרוכליץ לחקר השואה של האוניברסיטה והוא צירף אותי לקבוצת
מתנדבים אשר עסקו בנושא זה. לצערנו הרב אשר נפטר בשלהי שנת 1996. עבודת המתנדבים
נמשכת. האווירה בעבודה נעימה וזה גם כעין מפגש של אנשים מבוגרים אשר מאחוריהם שנות
חיים רבות ומלאות חוויות. מדי פעם מתקיימים כנסים אקדמיים אשר בהם מרצים ממיטב
החוקרים וגם זה נושא מעניין ומרתק. בנוסף לעבודה באוניברסיטה פעמיים בשבוע עסקתי
גם במחקר עצמאי ופרסמתי מספר מאמרים בכתבי עת העוסקים בשואה.
ברצוני להזכיר גם את
פרופסור יואב גלבר, אדם ומדען מקסים. יואב היה בזמנו ראש מכון שטרוכליץ לחקר השואה
עד שהוחלף על ידי אשר ז"ל. הוא בעל יידע פנומנלי ורב גווני, פרסם ספרים
בנושאים שונים. בין היתר הוא חקר את נושא יהודי גרמניה בישראל, נושאים צבאיים
למיניהם, תולדות המודיעין בארץ ועוד ועוד. בתקופת לימודי היה הוא המרצה המועדף על
ידי כי בנוסף להרצאות וסמינרים מעניינים ומאלפים הוא גם בן אדם בעל אישיות מקסימה.
אדם צנוע וידידותי אשר למרות עיסוקיו המרובים תמיד מוכן להאזין לזולת, אם פרופסור
, אם מרצה או אם סתם סטודנט.
בקשר ללימודי ולחקר השואה ראוי לספר על חוויות מר
ציאנורשווילי במלחמת העולם השנייה ואיך ניצלו חייו. לא מדובר כאן על רצח 000 000 6 יהודים והרג חסר
מעצור של יצורי אנוש אחרים, בני גזע נחות בעיני הנאצים. להיפך, דווקא אי רציחה
במקרה זה מגלמת בצורה סוריאליסטית את העומק התהומי של רתימת המדע והתרבות למכונת
ההשמד החייתית. אדון ציאנורשווילי נשאר בחיים ואף זכה לעלות ארצה.
ציאנורשווילי, אדם שקט ומופנם ובעל תווי פנים עדינים, עור קצת
כהה וחזות כשל קווקזי. הוא ורעייתו גרו בחיפה והיו שותפים בקולנוע עממי החכור
מההסתדרות בשכונת נווה שאנן. שמעתי אותו לדבר יידיש שוטפת. בשיחה שהתפתחה תמהתי על הקשר בין השפה לבין שמו המצביע על
מוצא מגרוזיה, הוא ספר שאבי סבו בא מגרוזיה, אבל הוא עצמו נולד וגדל ברוסיה
האירופית. שמו ומראה פניו אף הצילוהו מרצח על ידי הנאצים, וכך השתלשלו הענינים.
במלחמת העולם השנייה הוא שרת בצבא האדום, נפל בשבי הגרמנים
ונשלח עם שבויים רוסים אחרים למחנה שבויים. בהיותו יהודי הוא חשש ממות בטוח, ולכן
טען בעת המיון שהוא מוסלמי, וזה גם מסביר את היותו נימול. אי ידיעתו את מנהגי הדת
תרץ באווירה האנטי דתית שבברית המועצות והוא חונך חינוך חילוני לחלוטין. הגרמנים
נטו להאמין לו אך עמיתיו הרוסיים הלשינו עליו שהוא יהודי, בכל זאת ציאנורשווילי
התעקש בטענתו למוצא מוסלמי.
הגרמנים הם אנשים יסודיים. הם אמנם רצחו על שמאל ועל ימין
ואין כל חשיבות לרצח אדם נוסף אשר בכל מקרה הנו "נחות גזע", אבל סדר
חייב להיות. ואולי אף חשבו לצרף אותו לחטיבת המוסלמים הבוסנים אשר גוייסו בעצת
המופתי ושרתו בצבא הנאצי.
וכך זומנו רופאי ס.ס. ואנשי מדע, אנתרופולוגים. אלה בדקוהו,
מדדו את היקף הגולגולת, את מבנה עצמותיו, חקרו, דרשו והשוו, לא הגיעו למסקנה
ברורה, ולא יכלו לפסוק שהוא יהודי. סדר חייב להיות, אנשי המדע לא יכלו לפסוק חד
משמעית ולכן אין להרוג אותו - אולי בהמשך תמצא תשובה ברורה, ועד אז חייו נתנים לו.
התשובה הברורה לא נמצאה. המלחמה נסתיימה, ידידנו שוחרר וזכה
לעלות ארצה. איני יודע אם יבינו אי פעם על בוריים את כל מניעי הנאצים בפעילותם
השטנית. אי רציחתו של ציאנורשווילי יכולה אולי לשמש חוליה בשרשרת אירועים בהם מעשה
בודד מהווה מדגם לרצף פסיכופאטי של רוצחי עם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה