בשנת 1988 ביקרנו שוב בארצות הברית, והפעם זה היה בעיקר לשם
ביקור אצל אשר ומשפחתו אשר שהו שם לרגל שנת שבתון. ביקור דומה ערכנו אצלם בשלהי שנת
1995. היינו אמורים לשוב ארצה ביום 7 לינואר 1996, אך סופת שלגים קשה מנעה את
המראת המטוס וכך היינו אורחי חברת אל-על במשך יומיים, בניו יורק הלבנה העוטה מעטה
שלג עבה ביותר אשר השתיק את התחבורה. ביום 12 ליולי 1996, כחודש ימים לפני שוב
משפחת אילון הצעירה ארצה, נולד שם למ"ט בנם עמית-ישראל שהוא הנציג האמריקני
של המשפחה.
ביום 9 למאי 1985
נערך בתל אביב כנס לציון 40 שנה מתום מלחמת העולם השנייה.
במלחה"ע השניה השתתפו כ – 000 30 יהודים ארצישראליים במלחמה נגד היטלר
במסגרת הצבא הבריטי. תמיד מהללים ומפארים את אנשי החי"ל (חטיבה יהודית לוחמת,
מוכרת גם בכינוי "בריגדה")אשר נלחמו תחת דגל כחול-לבן וראויים לכל
תהילה, אבל ממעטים שלא בצדק באיזכור אלפי חיילי השרות אשר היו מאורגנים במסגרת
פלוגות ארצישראליות, מבלי להשתייך לחטיבה היהודית הלוחמת.
מה קרה?
מאז פרוץ המלחמה
בערה בעצמות רבים אש הנקמה והרצון העז להילחם בנאצים, ורצוי במסגרת פלוגות
ארצישראליות. נוצרו יחידות עזר כגון פלוגות חפרים, תובלה, הנדסה, חיילים שרתו
בחילות האוויר והים וכו' ואלה מלכתחילה לקחו חלק בפעולות בחזית. ישראלים נהרגו
ונשבו ביוון. השתתפו בקרבות אל-עלמיין, היו בטוברוק הנצורה (שם ביקר צ'רצ'יל וראה
אותם בנמל, על כך העיר: You are unloading history""), השתתפו בפלישה
לאיטליה, טבעו בים כאשר אוניתם נפגעה מטורפדו ו 143 חיילים ארצישראלים מפלוגת
התובלה 462 ניספו בהפלגתם למלטה.
נכון, תמיד רק במה
שכונה "חילות עזר".
לעומת זאת היה ניתן להתגייס לגדודים ארצישראליים שהיוו יסוד
לחי"ל (חטיבה יהודית לוחמת) ואלה היו חילות רגלים (אינפנטרי) ולא חילות עזר.
הנהגת היישוב דרשה להקים כח יהודי לוחם, ואילו האנגלים מסיבות פוליטיות התנגדו,
וארגנו חיילים אלה בגדודי שמירה בעורף (גדודי ה"באפס") ועד לסתיו 1944
לא קידמו אותם לחזית.
אנשי היישוב אשר רצו
להילחם, לנקום, לפרוק את המועקה, הועמדו לפני הברירה לציית לצו היישוב ולהתגייס
לדרג עורפי מובהק אפילו שנמנה על כוחות החי"ר, או להתגייס לחילות עזר אשר זכו
להיות בחזית. עובדה היא, שהחי"ל הוקמה שנים לאחר צאת חילות העזר לשדות הקרב
ורק לקראת סוף המלחמה הוסעו לחזית איטליה, שם קבלו גיזרה, לחמו בעוז ושילמו בהרבה
קרבנות הטמונים עדיין בבית קברות צבאי ברוונה.
הצעיר אשר ביקש
להשתתף בפעילות קרבית נגד הנאצים, לא ידע מתי ייאותו האנגלים להקים מסגרת צבאית
ארצישראלית טהורה - אם בכלל.
בגמר המלחמה נעשה
רבות על ידי כל המסגרות הצבאיות בסיוע לפליטים שרידי השואה ופעילות למען עלייתם
ארצה. כל המסגרות השתתפו בכך ויחידות העזר בשום אופן לא פחות מאשר אנשי
החי"ל. בין היתר הם הובילו את המיועדים לעליה בלתי לגלית לנמל "לה
ספציה" ובחלקם נתפסו על ידי הבריטים ונדונו למאסר. הם זכו לפגוש משוחררי
מחנות באיטליה עוד זמן רב לפני בא החי"ל לשם, ויכלו לסייע להם.
השאלה בכל פשטותה
וחריפותה היתה איפוא האם להענות לצו מוסדות היישוב על כל פרטיו ולסכן סיכוי וזכות
להלחם בנאצים, או לעשות זאת במסגרות נוספות.
קשה לי לומר מי צדק.
אני עכ"פ התגייסתי לחיל הנהגים ואינני מצטער, אבל צר לי שהגורמים הקובעים
ממעטים מחלקם של אלה אשר לא נלחמו במסגרת החי"ל וגורמים לעוול ולהטעיה והמעטה
באשר לפעילותנו.
בכנס לציון 40 שנה
מתום מלחמת העולם השנייה השתתפו ותיקי החיילים הארצישראלים מכל היחידות שבצבא
הבריטי אשר תרמו כל אחד את חלקו, אך רק אנשי החי"ל נשאו את תג שרוול שלהם
ובכך בלטו. וזה פשוט חורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה