בספטמבר 1999 נסענו אני,
והבנים אשר ויוסי לפרנקפורט בכעין נסיעת שורשים כי היה חשוב שהבנים יכירו את מקום
הולדתו של אביהם, ואולי יותר חשוב היה גם שיכירו קצת מן הניחוח היהודי שדבק בנו
בגולה, ובמיוחד בעיר פרנקפורט על נהר מיין, שזכתה לכינוי "ירושלים של
גרמניה" בשל גודל הקהילה היהודית, ובמיוחד בשל ההווי היהודי המושרש שם.
רעייתי אסתר לצערנו לא יכלה להשתתף בשל מחלה שבגינה היה עליה להיזהר.
מסיבות טכניות טסנו למינכן ושם שכרנו מכונית שבה נסענו כ 400
ק"מ עד פרנקפורט. באותה תקופה התקיימה בעיר זו תערוכה בינלאומית למכוניות ולא
היה ניתן להשיג חדר במלון. הודות לאינטרנט גיליתי קיום מלון מתאים בעיר הנאו, כ -
20 ק"מ מפרנקפורט. שם התאכסנו באותו
מלון שעמד בנוי בחצר רחב ידיים ומטופח עם מדשאות ועצי ליבנה. שם המלון היה Birkenhof, ז.א. חצר עצי ליבנה. רק הרבה יותר מאוחר,
כאשר כבר היינו תקופה ארוכה חזרה בארץ, נתחוורה לי סמליות איומה. השם Birkenau, ז.א. "עצי ליבנה באחו" היה שמו
של מחנה המוות והגזים ליד אושוויץ. והנה, בנסיעת היכרות הווי יהודי בגרמניה
התאכסנו ב"חצר ליבנה"…
ביקורינו הראשון בעיר פרנקפורט היה במוזיאון היהודי שם, אשר
עם המרכזת המדעית שלו, ד"ר הלגה קרון היינו מיודדים. אשר ויוסי סיירו בתצוגות
השונות שם ורק בקושי יכלו להינתק. הכל עניין אותם. בפעם אחרת ביקרנו בסניף של
המוזיאון, במקום בו היה בעבר הגטו היהודי עד לאמצע המאה ה – 19, והסימונים על הרצפה המחישה את דוחק
המבנים בגטו זה. בקרבת מקום מצוי בית קברות יהודי ישן ובחומה מסביב הותקנו שלטים
עם שמות כל היהודים מעיר זו שניספו בשואה. כעשרת אלפים. מצאתי שם שלטים עם שמות
הורי ואחותי רות, שמות הדודה קלרה, דודה של אמי שהיתה כעין סבתא עבורנו, שמות שתי
דודות רווקות שהיו אחיות של אבי, שמות של קרובי משפחה נוספים, ושם של ידיד נעורים
שהיה כאח לי, ושמו יעקב לבנטל הי"ד. אנחנו סיירנו רגלי ברובע המגורים בו
גרנו, מקום הבית שלנו כלול היום בגן החיות אשר הורחב. הגענו למקום בו עמד בית
היתומים אשר מנהלו, מר איזידור מרקס הזמין את אחי יהודה ז"ל ואותי להצטרף
לקבוצה שהועלתה ארצה, והודות לו נשארתי בחיים. בשעות פנויות גם טיילנו מחוץ לעיר. בערב יום הכיפורים הלכנו לתפילת
"כל נדרי", ולמחרת לפני הצהרים לבית הכנסת המפואר בפרנקפורט. הבניין
וריהוטו הפנימי אמנם מפוארים ביותר, אבל אין שם התחושה הלבבית-משפחתית שהייתה בבתי
כנסת שבעבר, מקומות להתכנסות אשר המבנה כאילו סכך על הנמצאים. עם גמר הצום סעדנו,
והלכנו לישון עד שעה שלוש בבוקר, כאשר קמנו וחזרנו חזרה למינכן כדי לטוס משם ארצה.
הנסיעה הייתה חלקה. הראות הייתה צלולה והכוכבים בשמים נצצו כפי שאף פעם לא ראיתי
בבהירות כזאת וכאילו כמעט ניתן לנגוע בהם.
זה היה שבוע מרגש,
ועם כל החוויות שמחנו בהגיענו חזרה הביתה, לבית האמיתי שלנו במדינת ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה